ת"א 20104-02-17

1. בקשה לתשלום תכוף.

התובע המתגורר בארה"ב, נפגע בתאונת דרכים ביום 5.2.16, בעת ביקור בארץ. בטרם פנה לבית המשפט שולמו לו שני תשלומים תכופים על ידי הנתבעת. האחד בסך 65,000 ₪ ביום 10.3.16 והשני בסך 100,000 ₪ ביום 30.6.16.

בבקשה מעמיד התובע את דרישתו לתשלום תכוף על סך נוסף של 144,671 ₪ נכון ליולי 2017. ראשי הנזק להם הוא טוען לאחר שנשמעה חקירתו של התובע הם הוצאות רפואיות ודמי מחייה. התובע טוען להוצאות רפואיות בסך 215,462 ₪ מיום התאונה ועד ליום 7/2018 וכן להפסד בגין דמי מחייה בסך 78,765 ₪.

2. לטענת הנתבעת התשלום התכוף הינו חריג לכלל שלפיו הפיצוי משולם בסיום ההליך ונועד למקרים בהם הוכחו הוצאות יוצאות דופן וכן חוסר יכולת של המבקש לשאת בהוצאות אלו. כאן לא הוכחה היזקקות לצרכים האמורים, רב ההוצאות שצירף המבקש כלל אינן קשורות לתשלום תכוף וגם אין מצוקה כלכלית המצריכה הקדמת התשלום התכוף. חקירתו של המבקש העלתה שמצבו הכלכלי יציב לחלוטין (בבעלותו שלושה בתי קפה בארצות הברית וקו קייטרינג) וכי לא זקוק לשום טיפול או השגחה סיעודית. עוד נטען כי המבקש הסתיר במכוון מידע בניסיון לזכות בתשלום תכוף נוסף.

3. לטענת התובע הבדיקה שעורך בית המשפט לעניין התשלום התכוף היא בדיקה טכנית גרידא של השלכות התאונה על המבקש ואין נפקא מינא אם יכול המבקש לממן את הכספים מחסכונותיו. באשר להוצאות הרפואיות נטען כי אלו עמדו על סך 155,795 ₪ נכון למועד הגשת הבקשה, לאחריה נוספו אסמכתאות לתשלום נוסף של 10,667 ₪ ולאור ההוצאות ששולמו עד היום ההוצאה הממוצעת עומדת על סך 3,500 ₪ לחודש ולפיכך מאז התאונה ועד ליום 7/2018 הן עומדות על סך 215,462 ₪. באשר להוצאות המחייה נטען כי הכנסתו של המבקש בשנת 2016 ירדה בשיעור של 22,020$ וזאת בשל היעדרות מעבודה ואי קבלת משכורת וכן קיזוז חלקו ברווחים המשותפים עם אחרים בתקופה בה נעדר. באשר לטענה בדבר אי גילוי מידע נטען כי הבקשה מולאה על ידי המבקש עוד עת שהה בארץ אך הוגשה זמן רב לאחר מכן ומכאן הפער במידע אך זה הושלם זמן קצר לאחר מכן.

4. דין הבקשה להידחות.

אכן המבקש בבקשתו לתשלום תכוף ציין כי קיבל רק תשלום אחד קודם בסך 65,000 ₪ ולא ציין את התשלום הנוסף בסך 100,000 ₪. עם זאת, המבקש ציין בעדותו כי חתם על הבקשה עוד עת שהה בארץ (ר' עמ' 12 לפרוטוקול מיום 12.7.17, ש' 14-11). מאחר והתשלום הנוסף התקבל ביום 30.6.16 לאחר שהמבקש כבר עזב לארה"ב (ר' שם, ש' 16-15) נראה כי הגשת הבקשה בלא ציון התשלום הנוסף היא בגדר תקלה אשר תוקנה עוד בטרם הועלתה על ידי המשיבה וזאת במענה לבקשת הבהרה מטעם בית המשפט בכל הנוגע לשאלה אם הוקדמה דרישה למשיבה (ר' הודעת ב"כ התובע מיום 20.2.17). אין איפוא מקום לדחות את הבקשה אך מטעם זה. בנסיבות, נראה גם כי מאחר וההסדר אליו הגיעו הצדדים לא מנע הגשת הבקשה, אין גם מקום להורות על דחיית הבקשה מאחר ולא הוקדמה לה דרישה.

5. בצד האמור סבורה אני כי דין הבקשה להידחות לגופו.

באשר להוצאות המחיה. על פי תקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (תשלומים תכופים), התשמ"ט-1989 בקביעת התשלום החודשי שיש בו כדי לספק את צרכי המחייה יש להתחשב "בהכנסתו של הנפגע ממשכורת, שכר עבודה, משלח יד, עסק או מכל מקור אחר בתקופה שקדמה לתאונה, וכן בהוצאותיו מתוך הכנסה זו לצרכי מחייה בתקופה האמורה; כמו כן יש להתחשב בהכנסתו לאחר התאונה של הנפגע, של הפונה או של המבקש, לפי העניין, ממשכורת, שכר עבודה, משלח יד, עסק, קיצבה עקב תאונה או מכל מקור אחר" (סעיף 3(ב)). פסיקת הוצאות המחיה אינה "טכנית" כטענת ב"כ המבקש, אלא נועדה לספק את צרכי המחיה מקום שקיים צורך בכך. הראיות בכל הנוגע לזכות לפצוי הן בשלב זה לכאוריות בלבד (ר' א. ריבלין, תאונת הדרכים (מהד' 4, 2011) בעמ' 813), וההצדקה לפסיקת הפיצוי בהתאם. אכן אין ציפיה כי המבקש ימכור נכסים לשם סיפוק צרכי המחיה (ר' שם, בעמ' 827), אך מקום בו ההכנסה ממקורות שונים מספקת לצרכי המחיה גם לאחר התאונה, אין הצדקה לפסיקת הוצאות מחייה גם מקום בו ההכנסה קטנה כתוצאה מהתאונה.