ת"א 20051-09-11 ע.ע. ענבר אחזקות ונדל"ן בע"מ ואח' נ' עיריית חיפה ואח'

1.ראשיתה של תביעה זו בהגשת כתב תביעה כנגד שלשות הנתבעים, שסכומו הועמד על סך 2.5 מיליון ₪ לצורכי אגרה. עפ"י הנטען, הנתבעים- כולם גרמו נזקים כספיים לתובעים, הנובעים משלילת זכות התובעים לנהל מסעדה בחוף המצוי דרומית לחוף בת-גלים בחיפה (חלקה 24 בגוש ארעי 300025), זכות הנובעת, כך לטענת התובעים, מהסכם להפעלת מרכז ספורט ימי הכולל מועדון גלישה, שנחתם לאחר שהתובעת מס' 1 (להלן : "התובעת"), זכתה במכרז שפרסמה הנתבעת מס' 1 (להלן : "העירייה") בשנת 2006. גובה ההפסד שנגרם לתובעים נסמך על חוות דעת מומחה שצורפה לכתב התביעה, לפיה לוּ היתה העירייה מתירה לתובעים להפעיל מסעדה בחוף, היתה התובעת מרוויחה 4.5-7.5 מיליון ₪, בתנאי שהיתה מפעילה את המרכז והמסעדה עד לסוף שנת 2015.

2.התביעה הוגשה כנגד העירייה - מי שהתקשרה עם התובעת בהסכם להפעלת מרכז ספורט ימי, וכנגד הנתבעים 2 ו- 3 - בגין המעשים המיוחסים להם, כפי שפורטו בכתב התביעה. בפסק דיני שניתן ביום 21.11.2012 (להלן: "פסק הדין") דחיתי התביעה כנגד הנתבעים 2 ו- 3, וזאת לפי סעיף 7א לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (לאחר שמצאתי כי התמלאו התנאים להענקת חסינות עובדי ציבור לנתבעים 2 ו- 3). באותו פסק דין סקרתי בהרחבה טענות התובעים כנגד הנתבעים 2 ו- 3 וכאמור, מצאתי כי יש לדחות את התביעה כנגדם.

3.עוד יצויין כי במהלך ההליך שהתנהל לפי סעיף 7א לפקודת הנזיקין הוגשו תצהירים, ובישיבת יום 12.11.12 התובע 2 - דני ענבר והנתבעים 2 ו- 3 נחקרו על תצהיריהם. לאחר שנדחתה התביעה כנגד הנתבעים 2 ו- 3 הורה בית המשפט להגיש תצהירי עדות ראשית מטעם הצדדים בתביעת התובעים כנגד העירייה. התובעים ביקשו להסתמך על התצהירים שהוגשו במסגרת ההליך לפי סעיף 7א לפקודה וכך נהגה אף העירייה.

4.לפיכך יתייחס פסק דיני זה לטענות התובעים כנגד העירייה.

5.בפסק הדין סקרתי את טענות הצדדים, ואשוב על סקירה זו.

6.בכתב התביעה ולאחר מכן בתצהיר עדות ראשית מטעם התובע מס' 2 (להלן: "ענבר") נטענו טענות קשות כנגד התנהלות העירייה ובעלי תפקידים בה. עפ"י הנטען, לאחר שהתובעת זכתה במכרז להפעלת מרכז ספורט ימי, נחתם ביום 28.9.2006 בין התובעת – מצד אחד, לבין העירייה מצד שני, הסכם להפעלת מרכז לספורט ימי פתוח לכלל הציבור (הוא ההסכם נספח 1 לתצהיר ענבר - להלן: "ההסכם"). עפ"י הוראות ההסכם, הותר לתובעת ליתן שירותים, ובכללם השכרה ומכירה של ציוד לספורט ימי, תיקון ואחסנת ציוד, מתן שירותי חוף ועוד. בין הצדדים הוסכם כי תוקף ההסכם יהיה מיום 30.8.2006 וכלה ביום 10.12.2010 (סעיף 4 להסכם). הצדדים הסכימו כי לתובעת תהיה הזכות למכור במקום "שתיה קרה וחמה, גלידות ומוצרי מזון אחרים מותנה בקבלת רישיון עסק עפ"י דין" (סעיף 12 (ז) להסכם).

7.התובעים טוענים, כי כל ניסיונות התובעת להשיג רישיון עסק להפעלת "עסק בתחום המזון" במקום נכשלו, נוכח התנגדותו של הנתבע מס' 3, שפעל ממניעים זרים, ולמרות שלא היתה כל מניעה תכנונית להקים "עסק של מזון" (סעיף 14 לתצהירו של ענבר).

8.לטענת התובעים, בתחילת שנת 2009 התקיימה בעירייה פגישה בנוכחות הנתבע מס' 2 (להלן: "עו"ד חן") בה הובהרו לעירייה ונציגיה הקשיים בהם נתקלים התובעים בהקמת עסק למזון. לאור הטענות שהעלו הצדדים במהלך הישיבה, התקיים סיור בחוף, בו השתתף עו"ד חן ובמהלכו הוסבר לו כי אין התובעת מצליחה להשיג רישיון עסק למכירת מוצרי מזון בחוף. במהלך הביקור, כך לפי התובעים, הבטיח עו"ד חן לסייע לתובעת לצורך קידום הקמת "עסק של מזון" ולסייע ברישוי "כדי לקצר הליכים" (ראו סעיף 18 לתצהיר ענבר), ועל בסיס אותה הבטחה איתרה התובעת מפעיל מזון, כרתה עימו הסכם להפעלת "עסק של מזון" במקום (נספח 3 לתצהירו של ענבר- ההסכם בין התובעת לבין חברת סאנסט ביץ' ניהול חופים בע"מ (להלן: "המפעילה")), זאת, כך לטענת התובעים מבלי שההסכם יעביר את החזקה במקום המיועד להפעלת עסק המזון לידי המפעילה (סעיף 18 לתצהירו של ענבר).