ת"א 2000-10 כדורי ואח' נ' כהן ואח'

1.מונחת בפני תביעה כספית מכוח חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים, תשס"א – 2000 (להלן – "חוק איסור הפליה") ובעילה של לשון הרע.

טענות התובעים:  

2.התובעים, ארבעה חברים, שבקשו לחגוג יחדיו אירוע במועדון של הנתבעת 1 (להלן-"המועדון") שהנתבעים 2 ו-3 בעלי מניות בו, בליל 24/12/09 . התובע 1 (להלן-"כדורי ") והתובע 2 (להלן-"הלוי") חובשי כיפה וחבריהם, התובע 3 (להלן-"כהן") והתובע 4 (להלן-"מלכיאל") אינם חובשי כיפה . התובעים טוענים כי נאסר על חובשי הכיפה מבניהם, כדורי והלוי, להיכנס למועדון באותו מועד אף שהתקיים "ערב פתוח" לציבור ללא רשימת מוזמנים, אלא אם יסירו את הכיפות עם כניסתם למועדון (להלן-"הדרישה") .

3. הנתבעת 4 ששימשה כמארחת בכניסה למועדון (להלן-"המארחת") ביקשה מהם להציג בפניה תעודת זהות ולאחר מכן פנתה אל עבר אחד ממנהלי המועדון . לאחר המתנה של מספר רגעים הודיעה המארחת למלכיאל כי התובעים יוכלו להיכנס למועדון בכפוף לעמידה בדרישה וכדבריה: על חובשי הכיפות "להסיר את הכיפות השחורות כדי שהם ייכנסו" (להלן-"הדרישה"). על תמיהתם בפניה על כך ששינתה ממנהגה שעה שבעבר אפשרה להם להיכנס עם כיפות השיבה בזלול ואמרה: "זה שעד היום הייתי נחמדה אליכם לא אומר שגם היום אני חייבת להיות נחמדה".

4.התובעים טוענים כי דרישתה של המארחת היא בגדר הפליה על רקע דת בהתחשב גם בכך שלא היתה כל מניעה אחרת מכניסתם למועדון כדוגמת : שיכרות, סמים, אלימות, מגבלת גיל וכיוצ"ב.

מכאן התביעה מכוח חוק איסור הפליה לפיצוי ללא הוכחת נזק לכל אחד מהתובעים.

בנוסף טענו לעילת תביעה לפי חוק איסור לשון הרע הואיל ודבריה לעיל של המארחת נאמרו ברבים , בנוכחות מאבטחים ובליינים שהמתינו בכניסה למועדון והיה בהם משום השפלה ולעג. הוסיפו התובעים וטענו כי בסמוך ביותר לאחר אותו אירוע הם פנו לעיתונאי ויידעו אותו על הדרישה המפלה אך לא היה בידי הלה לסייע בידם.

טענות הנתבעים:

5.הנתבע 3 לא התגונן מפני התביעה והודע כי הוא נתון בהליכי פשיטת רגל. יתר הנתבעים הכחישו את דבר הדרישה כמו גם הגבלת הכניסה של התובעים למועדון בגינה. לטענתם, במועדון מבלים כדבר שבשגרה חובשי כיפה ואף מתקיימים אירועים בעלי צביון דתי. האירוע כלל לא מוכר להם ולפי נהלי המועדון קיימת הקפדה למניעת הפליה ואין כל הגבלה או מניעה מכניסה של חובשי כיפה למועדון. ההגבלות על כניסה למועדון הן מחמת התנהגות של הבליינים ככל שמתעורר חשד לשכרות, סמים ואלימות.

6. המארחת הכחישה כי היא מכירה את התובעים ואת האמירות המיוחסות לה. הגרסה של התובעים מלמדת כי היא הרשתה להם בעבר להיכנס למועדון ואין כל סיבה להערמת קשיים מצידה כלפי חובשי הכיפה ומניעת הכניסה שלהם למועדון. היא עצמה גדלה והתחנכה בבית דתי ומלמדת בבית הספר המסורתי בירושלים ורואה בחומרה הפליה על רקע דתי שכאמור, לא נעשתה על ידה.

7.הנתבעים הוסיפו וטענו כי לא היתה אליהם או למי מהם פנייה מצד התובעים לאחר האירוע והם אף לא פנו למנהל במועד האירוע או לאחראי שהורה לכאורה על הדרישה ולא הלינו על הפליה ואף לא ביקשו את פרטיו. דבר הדרישה המוכחשת, הובא לידיעתם לראשונה במסגרת התביעה. בנוסף, לא הגיעה אליהם פנייה מעיתונאי לאחר האירוע ועובר להגשת התביעה, מה שמעיד כי לא היתה כל דרישה מפלה. בכך גרמו התובעים לנזק ראייתי בהיעדר אפשרות בחלוף מס' חודשים לבדוק את מצלמות האבטחה ואת שאלת מכסת הבליינים המקסימלית שבגינה עשוי להיות שנמנעה כניסה מבליינים .

הדרישה להצגת תעודת זהות עליה הלינו התובעים בכתב התביעה, אין בה משום הפליה ומופנית לבליינים . אין עילת תביעה לפי חוק איסור לשון הרע ומוכחש כי נאמרה הדרישה בכלל , וברבים בפרט.

8.הנתבע 2 הכחיש כי הורה למארחת להורות על הדרישה והכחיש כי היה במועדון באותו הערב. המדיניות של המועדון לפי נהליו אינה מדיניות מפלה והוא עצמו הנחה את עובדי המועדון בנוגע לנהלים המוכרים להם היטב.

לפיכך בקשו הנתבעים 1,2 ו-4 שתידחה התביעה.