ת"א 19991-10-13

א. התביעה וההליכים שבעקבותיה

1.עניינו של פסק דין זה בתביעה הנדונה על פי כתב תביעה מתוקן שהוגש ב-29.6.14, אשר מבוקש בו סעד כספי בסכום של 2.6 מיליון ש"ח.

2. ההליך דנן הינו אחד משורה ארוכה של הליכים שהתקיימו בין הצדדים.

3. התביעה היא לדמי שכירות ראויים בקשר למקרקעין בשטח 6,381 מ"ר ברחוב אפשטיין 5 בירושלים (גוש 30343, חלקה 43), שעליהם בנוי בניין (להלן: "הנכס").

4. התובעת 2 (להלן: "מב"י") רכשה את הנכס בשנת 2005 מחברת נטע ליפשיץ בע"מ, כאשר באותו שלב היו חלקים מהנכס מושכרים בשכירות בלתי מוגנת לשלושה שוכרים מסוימים (חברת עקיבא זוריבין בע"מ, עמותת בית הלוי ליוצאי צרפת ועמותת מורשת ישראל). התובעת 1 (להלן: "ממורנד") רכשה את הנכס ממב"י ב-12.9.07 ונרשמה לטובתה הערת אזהרה בקשר לכך. שלושת השוכרים האמורים המשיכו להחזיק בחלקים מסוימים מהנכס גם לאחר העברת הבעלות.

5. לטענת התובעות הנתבע פלש לנכס בשנת 2008, בנה בו והשכיר חלקים ממנו לצדדים שלישיים.

6. לטענת התובעות, לנתבע אין כל זכויות בנכס, כך גם נקבע בשורה של הליכים בבית המשפט ובבוררות ואף נפסק כי עליו לסלק ידו ממנו, ובכל זאת הנתבע משתמש בנכס ומפיק ממנו רווחים.

7. על יסוד חוות דעת שמאית טוענות התובעות כי הסכום המגיע להן גבוה בהרבה מסכום התביעה ומגיע לכדי כ-6 מיליון ש"ח ורק משיקולי אגרה הן העמידוה על סך 2.6 מיליון ש"ח.

8. הנתבע טוען בכתב הגנתו שורה של טענות לסילוק התביעה על הסף (חוסר סמכות לבית המשפט בשל כך שהסמכות מסורה לבורר והעדר יריבות ועילה) וכי דינה להידחות גם לגופה, שכן הוא בעל זכויות בנכס והסכומים שקיבל בגינו מגיעים לו בדין.