ת"א 1996-10-13 גביזון ארד נ' וונדר

התובעת הגישה בקשה למחיקת התביעה.

הנתבעת עתרה כי מחיקת התביעה תעשה בכפוף לפסיקת הוצאות.

לענין זה ניתנה החלטה כי הצדדים יגישו סיכומים ותינתן החלטה על ידי בית המשפט.

עניינו של תיק זה הוא תביעה בהתאם לחוק איסור לשון הרע התשכ"ה-1965 כאשר לטענת התובעת עקב תלונה לרשויות מצד הנתבעת נפגע שמה הטוב של התובעת ואף נגרמו לה נזקים נוספים.

אצין כי ברקע לדברים עולה טענה בדבר קשר אישי בין בעלה של התובעת ובין הנתבעת.

לאחר קדם משפט שהתנהל בפני בית המשפט שבו הועלו על ידי בית המשפט הצעות להסדרת הסכסוך , הודיעה התובעת לבית המשפט על חזרתה מן ההליך מהטעמים כי ניהול ההליך יש בו משום נזק נפשי מבחינתה.

בא כח הנתבעת התייחס בסיכומיו לפסיקה הנוגעת להוצאות ראליות, לתעריף המינימלי כקנה מידה ואף להסכם שכר הטרחה ועתר לפסיקת שכר טרחה משמעותית בנסיבות הענין.

במסגרת פסיקת הוצאות על בית המשפט להתייחס למכלול שיקולים וביניהם בין היתר עצם מחיקת התביעה על ידי צד בשלב זה של הליך כצעד אשר הביא לחסכון בהוצאות מצד הצדדים ואף יש בו משום קניית סיכונים ובין היתר לנתבעת, ככל שהתביעה היתה מתקבלת.

בשלב זה של ההליך, לא ניתן לגבש עמדה חד משמעית לענין סיכויי ההליך ובין היתר ומאחר ששאלת תום הלב ונכונות פרטי התלונה נשוא התובענה הינם ענינים הכרוכים בשמיעת ראיות וטענות הצדדים.

אין ספק כי שמיעתו של תיק זה היתה כרוכה בקשים לא קלים מבחינת המטענים הרגשיים הכרוכים במתן העדויות, ואין ספק כי שמיעת העדים שהתבקש לזמן במסגרת ההליך, צפויה היתה לגרור הוצאות שאינן מבוטלות לצד אשר לא היה זוכה בדין בסופו של יום.