ת"א 19958-03-11 לוי נ' באלאס ואח'

מונחת בפניי בקשת המבקש לתיקון כתב התביעה (בקשה מס' 29 בתיק).

תיקון התביעה המתבקש הינו על דרך של החלפת התובע במבקש. לפי הנטען, ביום 17.1.13 חתם התובע על המחאת זכות במסגרתה המחה את זכותו לקבלת כספים בתיק זה לידי המבקש. עוד נטען כי ביום 27.3.13 נערך הסכם בין התובע ובין המבקש, בגדרו רכש המבקש את זכויותיו של התובע במגרש עליו מצויה תחנת הדלק נשוא התביעה.

הנתבעים מתנגדים לתיקון המבוקש. לטענתם, המבקש נעדר מעמד בתיק להגיש בקשות כלשהן. יש ממש בטענתם. והרי זהו המצב אותו מבקש המבקש לשנות. אכן, מן הראוי היה כי הבקשה לתיקון התביעה תוגש בידי התובע ולא בידי המבקש. אולם, דומני כי מדובר בפגם טכני, אשר ממילא ניתן היה לריפוי בכך שלאחר דחיית הבקשה הנוכחית מטעם זה, מוגשת היתה בקשה מטעם התובע, ודומני כי העיסוק בנושא מתייתר לאחר שבעת הדיון האחרון אליו התייצב גם התובע, התובע עצמו הבהיר לבית המשפט באופן בלתי אמצעי כי הוא מבקש "להעביר" את התביעה למבקש.

הנתבעים טוענים כי הבקשה אינה נתמכת בתצהירו של המבקש עצמו, ודי בכך כדי לדחותה. דין הטענה להידחות. הבקשה נתמכת בתצהירו של אביו, מר קופטאן מועדי, לפי הנטען נוכח גילו של המבקש וחוסר נסיונו שבגינם היה האב מעורב בהתנהלות. גרסתו של האב בדבר מעורבותו וידיעתו לא נסתרה, ועל פי הדין אין מניעה כי תצהיר יוגש בידי אדם אחר מאשר בעל הדין אם העובדות מצויות בידיעתו ולא בידיעת בעל הדין, ועל אחת כמה וכמה כאשר מדובר בבקשת ביניים.

טענות הנתבעים בדבר אי-חוקיות ההסכם שהוגדר כהסכם מכר נראות, על פני הדברים ובזהירות המתבקשת, כטענות בעלות משקל של ממש. אף לא נעלמה מעיניי העובדה כי מסמכים שצורפו אל התשובה לתגובה צורפו ללא תצהיר (ואיני מתייחס כלל לשאלה אם יש בהם כדי לבטא את שנטען כי הם מבטאים). אולם טענות אלה של הנתבעים הן טענות לגופו של עניין. טענות אלה תוכלנה להתברר במסגרת הדיון בתביעה. בית משפט זה דן בהליך אזרחי, בין בעלי דין הטוענים טענות האחד כנגד האחר, ואינו אמור להימנע מבירור סכסוך אך בשל טענה של בעל דין בדבר אי-חוקיות. אם כי מובן שככל שמתברר כי אכן דבק אי-חוקיות בפעולה מסויימת של בעל דין, אזי לנושא זה יכולה להיות משמעות רבה, לעתים משמעות מכרעת, הכל לפי נסיבותיו של העניין. החשוב לענייננו, כי טענה בדבר אי-חוקיות אין בה כשלעצמה כדי להכשיל תיקון כתב התביעה.

הנתבעים תוהים (בגדרי תשובה לתשובה לתגובה לבקשה, שלנתבעים לא היתה כל זכות להגישה) באשר למעמדן של הטענות הכספיות שבינם לבין התובע. אין צריך לומר כי טענותיהם של הנתבעים כלפי התובע שמורות להם [סעיף 2(א) לחוק המחאת חיובים, התשכ"ט-1969].

אמנם השלב הדיוני אינו כה מקדמי כטענת המבקש, והתיק אינו מצוי בחיתוליו, כהגדרתו. התקיימו מספר קדמי משפט, הוגשו תצהירי עדות ראשית מטעם התובע, כבר הוכנו וכמעט והוגשו תצהירי עדות ראשית מטעם הנתבעים. עם זאת, השלב הדיוני אינו מתקדם כדי כך שיהא בו להכשיל את תיקון התביעה. לא נטענה טענה לפיה קדם המשפט הסתיים, ואין מקום לחדד טענה שלא הועלתה, ולדון בשאלה אם אמנם הסתיים קדם המשפט אם לאו.

סיכומו של דבר, לא הוצג בפניי טעם המצדיק לנקוט בדרך שונה מן הדרך המקובלת לעניין תיקון כתבי טענות, דרך הנוקטת בגישה ליברלית שתכליתה להעמיד להכרעה את המחלוקות שהן באמת השנויות במחלוקת בין הצדדים, כאמור בתקנה 92 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.

שקלתי האם להתיר באופן מלא את הרכיב השני בתיקון המבוקש שהוגדר כעדכון סכום התביעה. לאמור; האם לא יהא זה נכון יותר להתיר הגדלת הסכומים ו"עדכון" התביעה כך שזו תתייחס לכל התקופה שעד ליום 27.3.13 בלבד, תקופה במהלכה לפי הנטען היו עדיין הזכויות בתחנת הדלק מצויות בידי התובע וטרם הועברו לידי המבקש. תחילתה של מערכת היחסים בשנת 1996 בקירוב. בתביעה נתבעים סכומים בגין תקופה שתחילתה בשנת 2003. התביעה מורכבת דיה גם מבלי שיהא צורך לדון במסגרתה בשתי תקופות שונות מהותית זו מזו, דבר שיהא בו כדי לסרבל את הדיון ולהאריכו. ממילא מן הבחינה הדיונית תעמוד למבקש זכות להגשת תביעות בנוגע לטענות בדבר זכאות לתשלום דמי הפעלה ו/או סכומים אחרים בגין תקופות מאוחרות יותר מן התאריך 31.3.14 שעד אליו עודכן סכום התביעה בטיוטת כתב התביעה המתוקן שצורפה.