ת"א 19897-02-14 אס.אי. - סמארט אסטייט בע"מ נ' עיריית עפולה

בפניי בקשה לסילוק התביעה על הסף שהוגשה ע"י הנתבעים מס' 3 ו-4 (להלן: "המבקשים").

עיינתי בטיעוני הצדדים בבקשה, בתגובה התובעת, ובתשובה לתגובה. בחנתי את הטיעונים העובדתיים והמשפטיים של ב"כ הצדדים המלומדים, אשר פרסו את עמדותיהם על פני עשרות עמודים והיפנו לאין ספור הלכות שונות בתימוכין לטיעוניהם האמורים.

עיקר טענות המבקשים נסבו סביב היעדר עילת תביעה כנגדם וחוסר יריבות משפטית בין הצדדים. המבקשים הדגישו, כי גם במידה והתובעת (להלן: "המשיבה") תעמוד בנטל ההוכחה הרובץ עליה, ותוכיח את מלוא מרכיבי תביעתה, אין בכך כדי לחייב את המבקשים באחריות אישית על מעשיה של מעסיקתם - הנתבעת מס' 2 .

המשיבה טוענת מנגד, כי תביעתה מגלה עילה אישית כנגד כל אחד מהמבקשים אשר הציגו בפניה מצג שווא ופעלו כזרועה הארוכה של מעסיקתם, כאשר התנהלותם של המבקשים במהלך המו"מ לקראת כריתת ההסכם נשוא המחלוקת מקימה עילת תביעה אישית נגדם.

ידוע הוא, כי ההלכה מעמידה כללים נוקשים לסילוק התביעה בשלב מקדמי, ועת יזדקק בית המשפט להכריע בסוגיה הסבוכה של סילוק על הסף עליו לבחון את רשימת עילות המחיקה שאינה רשימה סגורה, כאשר לביהמ"ש הסמכות להורות על מחיקת התביעה בשל עילות שלאו דווקא מנויות בתקנה 100 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן: "תקנות סד"א"). בעניין זה, בתי המשפט פסקו פעמים רבות כי אמצעי חמור זה יש להפעיל בזהירות רבה ורק במקרים שבהם ברור כי בשום אופן אין התובע יכול לקבל, על יסוד הטענות שבתביעתו, את הסעד שאותו הוא מבקש [ראו: ת"א (ת"א) 41539-04-15 , רמי סמילה נ' עוזיאל נעמן, פורסם במאגרים משפטיים (1.12.15)].

הוא הדין אשר לדחיית התביעה על הסף. הסמכות להורות על דחייה על הסף מעוגנת בתקנה 101 לתקנות סד"א. כיוון שדחיית התביעה מקימה מעשה בית דין, שומה על בית המשפט לנקוט משנה זהירות בבואו לבחון את בקשת הדחייה, כיוון שכך, בית המשפט ישתמש בסמכותו רק כאשר ברור כי התביעה חסרת כל סיכוי, כאשר המגמה היא שלא לדחות, ככל שניתן, תביעות על הסף אלא לקיים בהן דיון ענייני תוך בחינת טענות הסף לגופן במהלך בירור התובענה (רע"א 8862/08 ציון טורס חדשה נ' אהרוני (פורסם בנבו 1.12.08)).

מן הכלל אל הפרט - בעניין שבפניי הגעתי לכלל מסקנה, כי הצדדים חלוקים בדעותיהם גם על העובדות הבסיסיות ביותר, לרבות זהות "השולח" שמטעמו עבדו המבקשים. לאור זאת, לא ראיתי שמן הנכון לחרוג מהכללים וההלכות שנסקרו לעיל, כיוון שאין בידי להכריע בשלב המקדמי בו מצוי ההליך דנן בשלל המחלוקות העובדתיות הניטשות בין הצדדים, כפי שעולה מהבקשה והתגובה, וראוי כי טענות אלה יזכו להתייחסות והכרעה לאחר שלב ההוכחות.

לאור האמור, דין הבקשה לסילוק על הסף להידחות.

בשל המסקנה אליה הגעתי, אין צו להוצאות בשלב זה, והוצאות הצדדים בבקשה תישקלנה לאחר ההכרעה במשפט כולו.