ת"א 19861-07-10 עמידר, החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ נ' בריימן

בפניי עתירת התובעת להורות על דחיית ישיבת ההוכחות הקבועה למחר.

ב"כ התובעת מנמק את בקשתו בשני נימוקים עיקריים: האחד ששמיעת ראיות התביעה מחר מבלי שהוגשו תצהירי עדות ראשית מטעם הנתבעת מהווה פגיעה בזכויות התובעת לנהל חקירה נגדית ממצה. הנימוק השני הינו שבמצב הדברים הנ"ל תקבל הנתבעת יתרון דיוני וראייתי בלתי סביר ובלתי מוצדק והלכה למעשה התובעת מופלית לרעה אל מול הנתבעת.

שקלתי היטב את מכלול הנתונים ואני מחליט להיעתר לבקשה ולדחות את הדיון לאחר היסוס לא מבוטל, אך תוך קביעת הוצאות ראויות לחובת התובעת כפי שאפרט להלן.

התיק הזה מתנהל בעצלתיים בעיקר נוכח בקשות דחייה רבות שהוגשו. עוד ביום 26/2/13 הוריתי על הגשת תצהירי עדות ראשית תוך 30 יום לכל צד, אך בפועל תצהירי עדות ראשית של התובעת הוגשו רק ביום 26/5/15 (דהיינו בחלוף שנתיים ו – 3 חודשים ממועד ההחלטה). מאז ניתנה ההחלטה על הגשת תצהירי עדות ראשית עתרה התובעת בבקשות חוזרות ונשנות להאריך את המועד להגשת התצהירים ואף עתרה יותר מפעם להורות על דחיית ישיבת הוכחות שכבר נקבעה.

בישיבת יום 15/9/14, ולאחר ששקלתי את עתירת ב"כ התובעת, שבתי והארכתי את המועד להגשת תצהירי עדות ראשית וקבעתי מועד לשמיעת הראיות ליום 4/2/15. אציין כי נתתי שהות נוספת וארוכה עבור התובעת להכין ולהגיש את תצהירי העדות הראשית שלה (למשך 60 יום). גם החלטה זו לא קוימה על ידי התובעת ובעקבות כך הוגשה עתירה של התובעת (בהסכמת הצד השני) להארכת מועד להגשת תצהירי עדות ראשית שלה. על גבי בקשה זו קבעתי כדלקמן: "אין מניעה לאורכה המבוקשת, ובלבד שהדבר לא יביא לדחיית ישיבת הוכחות הקבועה בתיק". שוב פנה ב"כ התובעת בבקשת דחיה נוספת ועתר להפוך את ישיבת ההוכחות לישיבת קדם משפט, ומבוקשו ניתן לו.

בדיון שהתקיים ביום 4/2/15 קבעתי את התיק לישיבה סופית לשמיעת ראיות ליום 18/6/15 (שלגביה הוגשה בקשת הדחייה הנוכחית).

גם לאחר קביעת מועד ההוכחות פנתה התובעת בבקשה נוספת להארכת מועד להגשת תצהירי עדות ראשית ושוב נעתרתי לכך.

לאחר שהוגשו תצהירי עדות ראשית מטעם התובעת "הגיע תורו" של ב"כ הנתבעת לבקש דחיית מועד שמיעת הראיות מן הטעם כי פרק הזמן של 60 יום שניתן לרשות מרשתו להגיש תצהירי עדות ראשית מיום קבלת תצהירי העדות הראשית של התובעת מסתיים לאחר המועד שנקבע לשמיעת הראיות. בלית ברירה ציינתי בהחלטה שניתנה על גבי בקשה זו כי היה ראוי להפנות את תשומת לב בית המשפט ללוח הזמנים של הגשת תצהירי עדות ראשית בטרם תוגש בקשה מוסכמת להארכת מועד, אך קבעתי כי במועד הקבוע לשמיעת הראיות (18/6/15) תישמענה ראיות התביעה בלבד.

למרות שההחלטה האחרונה ניתנה על ידי ביום 1/6/15 המתין ב"כ התובעת עד היום (כאשר מועד שמיעת הראיות הינו מחר) ופונה אל בית המשפט בבקשה דחופה ביותר לדחיית מועד ההוכחות תוך שהוא מעלה מצב אבסורדי לפיו קופחו זכויותיה של התובעת ואף הופלתה לרעה! לטעמי, ונוכח השתלשלות העניינים שפורטה לעיל, נימוקי בקשת הדחייה של התובעת אינם ראויים בלשון המעטה.