ת"א 19810-10-15 פירות מג'דל שמס שיווק ומסחר 1996 בע"מ ואח' נ' ממן

1.לפניי בקשת הנתבע לחייב את התובעים בהפקדת ערובה ע"ס 10,000 ₪ (כל אחד) להבטחת הוצאותיו אם התביעה נגדו תדחה.

תובעת 1 (להלן:"התובעת"),היא חברה בע"מ שעוסקת במכירה ושיווק של פירות ומפעילה בית קירור לאחסון פירות. תובע 2 (להלן:"התובע"), הוא אדם פרטי שעל פי הנטען משמש כמנהל וכמורשה חתימה אצל התובעת.

לטענת הנתבע, המדובר בחברה "עלומה" נעדרת נכסים שחשבונה בבנק מוגבל. הנתבע טען כי מתמצית רישום ברשם החברות עולה כי נכסי התובעת משועבדים וכי מדובר בחברה מפרת חוק שאיננה משלמת אגרות שנתיות לרשם החברות בשנים האחרונות.

לגבי התובע נטען כי ההסכם בעל פה לאספקת הפרי ממטעי הנתבע, היה אל מול התובעת בלבד, אשר שילמה (באופן חלקי) וקטפה את הפרי ולכן אין לנתבע כל יריבות עם התובע. לטענת הנתבע, התובע ידוע כמי שקוטף פרי ואינו משלם תמורתו. התובע מתנהל באמצעות חברות שהוא מקים באופן שיטתי ומפזר שיקים של חברות אלה מבלי שיש מאחוריהם כיסוי. הנתבע טען כי לתובע אין כל רכוש על שמו ממנו ניתן יהיה להיפרע בבוא העת, אם התביעה תדחה ולכן נטען כי יש לחייבו יחד עם התובעת, בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיו.

2.התובעים התנגדו לבקשה והפנו באורח כללי להלכה הפסוקה על פיה זכותו של האזרח ליומו בבית המשפט היא זכות ממעלה ראשונה ולכן אין בית המשפט מחייב תובע בהפקדת ערובה להוצאות הנתבע רק מחמת עוניו בלבד.

דיון והכרעה:

3.לאחר עיון בטענות הצדדים שוכנעתי יש לקבל את הבקשה לחיוב התובעת 1 בהפקדת ערובה, אך לדחות את בקשתה לחייב את תובע 2 בהפקדת ערובה.

בעניין חיוב בערובה, יש להפריד בין הסמכות לחיוב חברה בערובה על פי סעיף 353א לחוק החברות, לבין הסמכות לחיוב בערובה תובע שהינו אדם פרטי, בהתאם לתקנות. ההלכה ביחס לחיוב תובע בהפקדת ערובה על פי התקנות הינה כי ייעשה במקרים נדירים בלבד, על מנת שלא תחסם דרכו של תובע דל אמצעים אל בית המשפט. עם זאת, כבר נקבע בפסיקה, כי הדברים אמורים בתובע שאינו חברה, שכן ביחס לחברה, המדובר במהלך שגרתי הנובע משיקול הדעת הרחב המוענק לביהמ"ש עפ"י סעיף 353א לחוק החברות הקובע:

"הוגשה לביהמ"ש תביעה על ידי חברה, או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי ביהמ"ש לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם זכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתינתן הערובה, אלא אם כן סבר, כי נסיבות העניין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה, או אם החברה הוכיחה, כי יש ביכולתה לשלם הוצאות הנתבע אם יזכה בדין".

בניגוד לתובעת שהינה חברה בע"מ הרי לגבי תובע שהינו אדם פרטי, חיוב בהוצאות, עפ"י תקנה 519 לתקנות יעשה לעיתים נדירות ובנסיבות חריגות בלבד (ראו להלן).יחד עם זאת כאמור,בכל המתייחס לתובעת שהינה חברה שאחריות בעלי מניותיה מוגבלת, קיימת חזקה שיש מקום לחייבה במתן ערובה להוצאות, אלא אם כן, קיימים בנסיבות העניין, טעמים לסתור. כלומר, עפ"י סעיף 353א לחוק החברות, כשמדובר בתובעת שהינה חברה כאמור, חל על החברה הנטל להוכיח, כי תוכל לשאת בהוצאות, ככל שהתביעה תידחה (ראו בעניין זה, בש"א (נצרת) 1905/08 הכשרת הישוב מוטלים (1995) בע"מ נ' אטיב פיינסט בע"מ, בש"א (ת"א) 15811/08 פקיד שומה חולון נ' רשת מסעדות שווארמה שלנו בע"מ, רע"א 10905/07 נאות אואזיס מלונות בע"מ נ' מרדכי זיסר, ת"א (ת"א) 33536/05 אסתר טכנולוגיות נ' הדבר בע"מ ואח').

4.בענייננו, לא הוכיחה התובעת, עליה נטל ההוכחה כאמור, יכולת כלכלית להבטיח תשלום הוצאותיו של הנתבע,במקרה שהתביעה כנגדו תידחה. התובעת לא צירפה ולו מסמך אחד שיש בו כדי לתמוך בכך שמדובר בחברה בעלת יכולת לשלם את הוצאות הנתבע אם התביעה תדחה. על שולחנו של בית המשפט מונח תצהיר מטעם התובע על פיו מוסמך הוא לכאורה להצהיר גם בשם התובעת (סע' 3 לתצהיר). אלא שעיון בתצהיר מעלה כי מלבד הכחשה כללית בדבר טענות הנתבע כאילו האחרון לא יוכל להיפרע מהתובעים אם התביעה תדחה, אין שום התייחסות למצבה הפיננסי של התובעת. ברי כי אין די בתצהיר בלבד כדי להוכיח אמידות פיננסית, לא כל שכן כשהתצהיר מטעם התובע, נעדר כל התייחסות לסוגייה זו. בפסיקה נקבע כי ככלל, על חברה להוכיח איתנות פיננסית באמצעות מאזנים, אישורים של רואה חשבון של החברה, דוחות רווח והפסד ומסמכים שיש בכוחם להניח את דעת הקורא שמצבה הכלכלי של החברה יציב. ראו דברי בית המשפט המחוזי בתא (ת"א) 32686-03-12 דולביט הפקות בע"מ נ' לידור הפקות בע"מ:

"המשיבה אמנם טענה טענות שונות ביחס לרווחיה לשנת 2011 וכן לרווחים גבוהים הצפויים בשנת 2012 (בין היתר נטענו הטענות בתצהיר שצורף לתגובתה) אך לא ראתה לצרף מאזנים ומסמכים רלבנטיים אחרים מרואי החשבון שלה מהם ניתן ללמוד על רווחיה הנטענים; הימנעות המשיבה מצירוף המסמכים מהווה חסר ממשי ומכאן שאני רשאית להסיק כי אין בידיה להוכיח את טענותיה אשר לאיתנות הכלכלית וכי הטענות נטענו בעלמא, שכן אי הצגת המסמכים המהותיים לסוגית הערובה מהווים כשל בהנחת תשתית ראייתית רלוונטית לשאלת החיוב בערובה. את מצבה הכלכלי של החברה יש להוכיח באמצעות מאזנים של החברה, באישור רואי חשבון רשמיים, בדוחות לרשויות השונות ובאמצעות מסמכים שמבהירים לקורא אותם מה הוא המצב הכלכלי של החברה, כל אלה לא צורפו. בהקשר זה, אדגיש כי אמירות וטענות המשיבה לפיהן לא תהיה לה "כל בעיה" לשלם את הוצאות המשפט אינן תחליף למסמכים בהם היה על המשיבה לתמוך טענותיה. "

וראו דברי כב' השופט א' אורנשטיין בבשא (ת"א) 2219/07 סולל בונה ואחר' נ' גרנד פיניש בע"מ