ת"א 19809-03-14 יהד יזמות ובנין בע"מ נ' הוועדה המקומית לתכנון ובנייה גבעת שמואל ואח'

1.בקשה שהגישה המשיבה 4 – הועדה המחוזית לתכנון ובניה מחוז מרכז, לסילוק על הסף של בקשה לאישור פסק בוררות שהגישה המבקשת – יהד יזמות ובניין בע"מ כנגדה וכנגד משיבות נוספות, זאת בטענה להעדר יריבות בין הצדדים ובטענת שיהוי ניכר

2. רקע הבקשה הינה תובענה שהגישה הועדה המקומית לתכנון ובניה בבית משפט השלום בפתח תקוה, לתשלום סך של 129,000 ₪ בגין כתב שיפוי עליו חתומה יהד אל מול הועדה המקומית, לשיפויה בגין כל חיוב שיושת עליה על ידי צד ג' בעקבות אישור תכנית שיזמה, ותביעה שכנגד בסך 26,000,000 ₪ שהגישה יהד כנגד 4 נתבעות (ובכללן הועדה המקומית - משיבה 1 בתביעה), שתמציתה הפרת התחייבויות שלטוניות וחוזיות מצד הנתבעות, שכתוצאה מכך הופחתה קיבולת הבניה בפרויקט שניהלה יהד. התביעה שכנגד הועברה לדיון לפני בית המשפט זה, עפ"י החלטת בית משפט השלום שהותיר לפניו אך את הטיפול בתביעה המקורית (להלן: "הועדה המחוזית", "הועדה המקומית", ו"יהד" בהתאמה).

    

   במסגרת בירור תביעתה הנגדית, הגישה יהד בקשה לאישור פסק בורר מר גרשון גורן מיום 16.9.1999, אשר נתמנה, כך על פי הנטען, להיות בורר במחלוקת שבין יהד לועדה המקומית לתכנון ובניה. בקשה זו היא נושא הבקשה לסילוק על הסף שלפני.

    

3. תמצית טיעוני הועדה המחוזית היא, כי אינה צד כלל למסמך הנטען על ידי יהד להיות "הסכם בוררות", אשר עניינו במחלוקת בין יהד לבין הועדה המקומית בלבד, בנוגע למספר יחידות הדיור שתשקפנה את עלות פינוי השטח אותו ביצעה יהד. הועדה המחוזית אף אינה חתומה על המסמך, לא היתה צד לתהליך ולא השתתפה בישיבות שנגעו לתהליך האמור או בניסוח המסמך. הועדה המחוזית אף לא הופיעה בפני מר גרשון גורן, לא הביאה לפניו טיעונים כלשהם שיכולים היו לעמוד לה בסכסוך הנדון וממילא לא היה לה יומה כלל לפניו. יתרה מכך, נוכח מחלוקות שנתגלעו בין הצדדים לתהליך, התדיינו הם על כך במסגרת הליך משפטי, שאף בו לא היה לועדה המחוזית כל חלק.

   עוד טוענת הועדה המחוזית גם לשיהוי קיצוני בהגשת המסמך לאישור לאחר שחלפו 15 שנה, ובלא כל נסיון קודם לדרוש את אכיפתו.גם במסגרת ההליכים המשפטיים שהתנהלו בין הצדדים לא דרשה יהד לאשר את פסק הבורר המדובר.

   ולבסוף טוענת הועדה המחוזית, כי על פני הדברים, פסק הבוררות הנדון אינו פסק בוררות כמשמעותו בחוק הבוררות, בין היתר מאחר ואינו מסמך סופי ובהיר מבחינת ההכרעה המעשית בו, ואף ניסוחו מוגדר כחוות דעת שמעמדו שונה ממעמד בורר.

    

4. תגובת יהד נתבקשה ונתקבלה.

    

   לטענתה, הגשת הבקשה לאישור פסק הבורר נועדה להיטיב עם כלל הנתבעים, ולאפשר להם למסור עמדתם לבית המשפט, הכל מתוך התנהלות תמת לב ונקיית כפיים ולצורך יעול ההליכים, ובאופן קונקרטי על מנת להמנע מטענות הועדה המחוזית בדבר הדרתה המכוונת מהליך אישור פסק הבוררות.

   לגופו של עניין טוענת יהד, כי לפסק הבורר רלוונטיות רבה למעמדה של הועדה המחוזית בתובענה, זאת נוכח אילוצה של יהד ליזום תב"ע חדשה שתכלול את פינוי הפולשים מהשטח על ידי יהד, לצד זכויות בניה נוספות שתשקפנה את עלות הפינוי. הסמכות לאישור תב"ע נתונה לועדה המחוזית ועל כן נדרש צירופה לבקשה. כן טוענת יהד, כי פסק הבורר היה מונח בפני הועדה המחוזית במסגרת ההליכים התכנוניים שניהלה בעת קידום התב"ע שאף צירפה אותו לפנייתה ליועמ"ש לממשלה, ועל כן יש רלוונטיות לפסק הבורר גם ביחס לועדה המחוזית שאישרה בסופו של דבר את התב"ע.

   באשר לחלוף הזמן הנטען, דינו של פסק בורר כדין פסק דין של בית המשפט לעניין התיישנות ועל כן לא תשמע טענת התיישנות אלא בחלוף 25 שנים ממועד מתן פסק הבוררות, מה עוד שחוק הבוררות והתקנות שמכוחו, לא קצבו מועד להגשת בקשה לאישור פסק בורר. כן לא נתקיימו התנאים ההכרחיים לקבלת טענת שיהוי, ובהם ביטוי לויתור על זכות, הרעת מצב הטוען לשיהוי וחוסר תום לב. אדרבה, בענייננו לא נגרם לועדה המחוזית כל נזק שהוא, אף לא ראייתי, וקבלת הבקשה אינה כרוכה בכל הוצאה מצידה.