ת"א 19787-03-12 יצחק ואח' נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ

עניינה של התביעה בבקשת התובעים 1 ו- 2, אם ובנה (להלן גם: "ציפורה" ו- "אלמוג"), ליתן צו הצהרתי לפיו בטל שטר המשכון (משכנתא), שבו שיעבדו לטובת המשיב (להלן: "הבנק") את זכויותיהם בנכס מקרקעין הידוע כנחלה מס' 39 והידוע גם כחלקה 70 (מס' ישן 39) בגוש 20753 (להלן: "הנכס" או "הנחלה") במושב מיטב.

השעבוד האמור נעשה להבטחת חובותיה של תנובותינו בעמק (2005) בע"מ (להלן: "החברה"). במועדים הרלוונטיים, היתה התובעת 1 בעלים במחצית ממניותיה של החברה, ומורשית חתימה בה. גם התובע 2 היה מורשה חתימה בחברה. שלושה מילדיה של התובעת 1, שהם התובע 2 ושתיים מבנותיה, עבדו בחברה (פרוטוקול, עמ' 11 שורות 6-7).

טענתם של התובעים, בקליפת אגוז, הינה כי הוחתמו על שטר המשכון מבלי שהבנק יידע אותם על מצבה הקשה של החברה, ומבלי שהסביר להם "על מהות המסמך עליהם [כך במקור, ש.ד.] הם חותמים ועל המשמעויות הנובעות ממנו". על כן, לשיטתם, אין תוקף לשטר המשכנתא והוא בטל.

ההליכים בתביעה שבכותרת

בד בבד עם הגשתה של התביעה, הגישו התובעים בקשה למתן צו מניעה זמני, לעכב את מימוש שטר המשכון עד למתן פסק הדין. כב' השופט זמיר קבע מועד לדיון בבקשה ונתן סעד ארעי כמבוקש. עובר לדיון, הגיעו הצדדים להסכמה דיונית לפיה תגובת הבנק לבקשה לצו המניעה הזמני תשמש ככתב הגנה, התובעים יהיו רשאים להגיש כתב תשובה, התצהירים ישמשו תצהירים גם בהליך העיקרי וייקבעו מועדים לשמיעת ההוכחות.

למרות ההסכמה הדיונית האמורה, התגלעו מחלוקות בין הצדדים בקשר לעדותו של מומחה מטעם התביעה. מועדי הדיון שנקבעו לשמיעת ההוכחות בפני כב' השופט זמיר בוטלו, והתיק הועבר לטיפולי. בישיבת קדם משפט בפני נקבע מועד להוכחות ונקבע כי "כל צד ידאג לזימון עדיו. אם יבקש מי מהצדדים לזמן לעדות עד שלא הגיש תצהיר יהיה עליו להגיש בקשה".

לאורך ניהולו של ההליך, חזרו וסטו הצדדים מההסכמות הדיוניות. עובר לישיבת ההוכחות הראשונה ביקשו התובעים להגיש חוות דעת משלימה. הבקשה התקבלה, אך התובעים חויבו בהוצאות. בהמשך, בישיבת ההוכחות הראשונה, העידו עד תביעה ועד הגנה שלא הקדימו תצהיר לעדותם. בנוסף, אחת מעדות התביעה לא התייצבה. ב"כ התובעים ביקש לשמוע את עדותה במועד אחר, אולם בקשתו נדחתה, מאחר שהעדה לא זומנה לדיון בהזמנה כדין. בדיון הבא, נידונה בקשת התובעים לגילוי מסמכים. הבקשה התקבלה. הבנק, שחשש מהרחבת חזית, ביקש להגיש תצהיר משלים ובקשתו התקבלה בהתאם. שמיעת ההוכחות נדחתה, והתצהירים הוגשו כנדרש.

לאחר סיום שמיעת ההוכחות ובטרם הוגשו הסיכומים, שבו התובעים והגישו בקשה לצירופן של ראיות ולזימון עד הזמה. הבקשה התקבלה באופן חלקי ובכפוף לתשלום הוצאות, והסיכומים הוגשו. לאחר מכן, הוגשה בקשה להשהות את פסק הדין בהליך זה עד להכרעה בערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בנצרת, בתביעת הבנק נגד החברה להסדרת החוב. הבקשה נדחתה, אך בינתיים ניתן גם פסק דינו של בית המשפט העליון בבקשת רשות הערעור שהוגשה באותו עניין. לאחר שהובהרה השתלשלות העניינים בתביעה שבכותרת, ניתן לפנות ולבחון את טענות הצדדים.

טענות התובעים

על פי הנטען בכתב התביעה, התובעת 1 הינה אלמנתו של מר שמשון יצחק ז"ל (להלן: "המנוח"), שהיה שותפו של מר מנחם שלי בחברה (להלן: "מנחם" או "השותף"). עם פטירתו, הפכה התובעת 1 לשותפה "על הנייר". בהיותה חולה במחלת הסרטן, עברה התובעת 1 טיפולים רבים ולא היתה מודעת למצבה הכלכלי של החברה. השותף היה מנהלה בפועל. התובע 2, בנו של המנוח, היה מורשה חתימה בחברה ועבד בה תמיד כשכיר.

ביום 30.05.2011 הוחתמו התובעים על שטר המשכנתא, לפיו הנכס, שבו בית מגוריהם, שועבד להבטחת חובות החברה, כשבאותו מועד כבר היתה חדלת פירעון. התובעים, כבעלי זכות חתימה בחברה, התבקשו מפעם לפעם על ידי השותף לחתום על מסמכים שונים, לרבות כתב ערבות מתמדת ומסמכי משכנתא, אלא שהבנק לא הסביר להם את מהות המסמכים והשלכותיהם, וכן לא יידע אותם ביחס למצבה של החברה.

עוד נטען, כי התובעים אינם חייבים לבנק דבר, משום שהשותף מעל בכספי החברה, וזו חויבה שלא כדין בגין שיקים מזויפים ובגין העברות בנקאיות שלא נחתמו על ידיהם.

לשיטת התובעים, הבנק הפר את חובת האמון שלו כלפיהם כלקוחותיו, עליה נמנות חובת הגילוי וחובת תום הלב, וכן החובה למסור את מלוא המידע הרלוונטי בעת החתימה על מסמכי הערבות או המשכנתא, גם מקום בו מדובר בלקוח עסקי. לגרסתם, ניצל הבנק את חוסר ניסיונם ולא עדכן אותם אודות מצבה של החברה והסיכונים הטמונים בהתקשרות.

התובעת 1 מוסיפה וטוענת כי הוטעתה על ידי הבנק, שכן בפגישה בסניף הבנק בחיפה נמסר לה כי חתימתה שם תיכנס לתוקף רק לאחר שתחתום בסניף בעפולה, ומשלא עשתה כן, הרי שחתימתה חסרת תוקף.