ת"א 19694-10-11 פלונית נ' מרעי ואח'

רקע עובדתי וטענות הצדדים

1.לפניי בקשה להבאת ראיות לסתור את קביעת המוסד לביטוח לאומי, לפי סע' 6(ב) לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975.

הבקשה נוגעת לתביעה שהגישה המבקשת (התובעת) נגד המשיבים (הנתבעים) וזאת בגין נזקי הגוף שנגרמו לה, לטענתה, בעקבות תאונת דרכים אשר אירעה ביום 18.5.08 עת סיימה את יום עבודתה כמורה (להלן: "התאונה").

2.התאונה הוכרה כתאונת עבודה ע"י המוסד לביטוח לאומי.

ביום 21.6.09 קבעה ועדה רפואית של המל"ל, כי למבקשת לא נותרה נכות כלשהי בגין התאונה. בהמשך הוגש ערר על קביעה זו. וועדת העררים, מיום 23.2.10, קבעה, כי עקב תסמונת לאחר זעזוע מוח בעוצמה קלה עד בינונית, למבקשת נותרה נכות צמיתה בשיעור של 10% לפי סע' 34(ב) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 (להלן: "התקנות"). המבקשת פתחה בהליך של "החמרת מצב" והועדה הרפואית, מיום 21.10.13, קבעה, כי לא חלה כל החמרה במצבה.

המבקשת הגישה ערר על קביעת הועדה הנ"ל. הועדה הרפואית לערר, מיום 7.1.14, בדקה את המבקשת, דחתה את הערר וקבעה, כי לא חלה החמרה (להלן: "הועדה").

בגין קביעות ועדה זו הוגשה הבקשה שלפנינו.

3.בבקשתה עותרת המבקשת לאפשר לה הבאת ראיות לסתור את קביעות הועדה ולמנות מומחים רפואיים בתחומים הנפשי והנוירולוגי. בקשתה נסמכת בעיקר על שני טיעונים מרכזיים:

א. ההליך בוועדה היה נגוע בפגם מהותי, שכן הועדה הרפואית מדרג ראשון אשר בדקה את המבקשת, ביום 21.10.13, ואשר הועדה הרפואית לעררים, מיום 7.1.14, דחתה את הערר אשר הוגש על קביעותיה, מצד אחד קבעה למבקשת נכות עקב פגיעה נפשית (פוסט טראומטית) תוך שהיא מאמצת את חוות דעתה של היועצת, ד"ר ברק, אשר קבעה, כי חלה החמרה במצבה וכי היא סובלת מתגובת הסתגלות. אולם, מצד שני, הועדה לא הותירה על כנה את הנכות הנוירולוגית שנקבעה למבקשת בוועדת העררים מיום 23.2.10, וזאת על אף שלדעת הועדה, לא חל שינוי מבחינה נוירולוגית.

לטענת המבקשת, ככל שהוועדה הרפואית החליטה לאמץ את קביעותיה של היועצת בתחום הפסיכיאטרי, אשר מצאה החמרה במצבה של המבקשת, הדבר צריך היה להביא לידי ביטוי בקביעת נכות נוספת.

ב. קיים פעם משמעותי ובלתי מוסבר בין ממצאי הועדה לבין ממצאי הועדה הרפואית לשם קביעת נכות כללית של המבקשת אשר התכנסה בעקבות הגשת תביעת נכות כללית. הרי בעוד שבראשונה נדחה הערר של המבקשת והיא למעשה נותרה עם 10% נכות צמיתה, השנייה קבעה לה את הנכויות שלהלן:

1. 30% מיום 22.7.11 בגין תסמונת פוסט טראומטית לפי סע' 34(ב)(4) לתקנות.

2. 10% מיום 22.7.11 בגין כאב ראש פוסט חבתליים לפי סע' 29(6)(2) לתקנות.

4.מנגד לטענת המשיבים, דין הבקשה להידחות.

לגבי הטענה, כי נפל "פגם מהותי" בקביעות הועדה, הרי שמדובר למעשה בערעור על הקביעות הרפואיות של הועדה וכי גם לגופו של עניין, הועדה קבעה כי התסמונת שממנה סובלת המבקשת אינה ניתנת לפיצול בין התחום הפסיכיאטרי והנוירולוגי. הועדה, בניגוד לטענת המבקשת, לא קבעה כי למבקשת נותרה נכות עקב פגימה נפשית (תסמונת פוסט טראומטית) כפי שעולה גם מהדו"ח שלה. למבקשת גם לא נקבעה כל נכות נוירולוגית ע"י וועדת העררים מיום 23.2.10 כפי שנטען ע"י המבקשת. הנכות שנקבעה היא בגין תסמונת לאחר זעזוע מוח שהינה חלק מתגובת ההסתגלות.