ת"א 1968-03 קיבוץ שפיים ואח' נ' דורון ואח'

1.התובע והנתבע שכנגד (להלן: התובע) הגיש ביום 12.8.03 כתב תביעה כנגד הנתבעים והתובעים שכנגד (להלן: הנתבעים), וכן נתבעים נוספים אשר הדיון בעניינם הסתיים (להלן: כתב התביעה).

מנגד, הגישו הנתבעים או מי מהם כתב תביעה שכנגד (להלן: כתב התביעה שכנגד).

2.עילת התביעה עניינה מעילה שמעלו הנתבע 1 (להלן: הנתבע) ואשתו היא הנתבעת 2 (להלן: הנתבעת) בכספי התובע, תוך שימוש בנתבעות 3 ו-4 (להלן: החברות).

3.כתב התביעה כלל עתירה למתן חשבונות וכך גם סעד כספי וכשסכום התביעה המשוער עמד על סך של 8,750,409 ₪ קרן (להלן: סכום התביעה המשוער).

כך התבקש בית המשפט, בסופו של יום, לחייב את הנתבעים לשלם את סכום התביעה המשוער בצירוף סכומים נוספים שיתבררו כמגיעים לתובע לאחר בירור חשבונות.

4.הנתבעים 1 ו-2 הועמדו לדין פלילי והורשעו בפסק דין חלוט. הנתבע הורשע, בין השאר, בעבירות של גניבה בידי מורשה, קבלת דבר במירמה בנסיבות מחמירות, והנתבעת הורשעה אף היא בגניבה ובסיוע לגניבה בידי מורשה.

במסגרת הכרעת הדין נקבעו גם ממצאים בכל הקשור לסכום הגזילה.

5.משכך, הגיש התובע בקשה למתן פסק דין חלקי ולחילופין הגשת ראיות מכריעות, ככותרת הבקשה, תוך הפנייה להוראות סעיף 42א(א) לפקודת הראיות (נוסח חדש), תשל"א-1971.

בבקשה נטען כי בהתאם להכרעת הדין הנתבעים 3-1 הפרו הפרה יסודית את הוראות ההסכם שנכרת ביום 14.5.03 ומשכך יש גם להורות על דחיית התביעה שכנגד, אשר נסמכה על אותו הסכם.

עוד נטען כי בהתאם לממצאים שנקבעו, הנתבעים חבים לתובע לכל הפחות את סכום התביעה המשוער, כל זאת לאחר שבהליך הפלילי נקבע סכום הגזילה הכולל וכשלמעשה המחלוקת בין הצדדים עניינה מה הסכום שהושב. בהתאם, גם לשיטת הנתבעים נותרה יתרה מינימלית לתשלום בגובה סכום התביעה המשוער, קרן.

6.הנתבע ביקש להתייחס למבוקש במסגרת דיון שנקבע לשמיעת הוכחות.