ת"א 19678-01-11 טרבלסי נ' עמר

הקדמה 

1.כלל נקוט מלפנינו, המעוגן היטב בפסיקה, הוא ש"חוזים יש לכבד". עניינו של תיק זה הוא בכלל משלים: חוזים וחקיקה הקובעת את ברירות המחדל, יש לקרוא.

המחלוקת בתיק זה קמה בהקשר שאינו נדיר במקומותינו. בעל זכויות בנכס המושכר לאחר, מוכר את זכויותיו בנכס תוך תקופת השכירות. הדין נתן לכך מענה, בהעדר הסדר חוזי, בסעיף 21 לחוק השכירות והשאילה, התשל"א - 1971, לפיו נכנס הקונה בנעלי המשכיר כברירת מחדל. בתיק זה, היה הסדר חוזי, בין המשכיר לשוכר, אולם היישום שלו כשל. עילת תביעה יצאה מנקודת מוצא שההסדר החוזי צלח והנתבע, השוכר, הפר את החיובים החוזיים שלו. על יסוד נקודת מוצא זו, הקונה תבעה את השוכר בעילה של סילוק יד כשהוא הוגדר כמשיג גבול מפני שהוא לא פינה את המושכר.

הנתבע טען לזכות חוזית ולאכיפתה, תוך פירוש הזכות לפי הוראות סעיף 43(א)(3) לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג - 1973. לפיכך, לטענתו, כל עוד המשכיר לא מקיים את חיוביו, המועד לקיום החיוב החל עליו, נדחה. בתשובה, הציגה התובעת, הקונה, פרשנות נגדית שאין מדובר בחיובים שלובים, ועל השוכר להקדים את ביצוע החיוב החוזי שלו בטרם יבוצע החיוב החוזי של המשכיר.

הניסיונות לסיים את התיק בדרכי פשרה לא צלחו.

2.כדי לבחון את המחלוקת, נדרשתי לפרשנות החיובים שבמחלוקת וגם פירוש המנגנון החוזי שעם הפעלתו, קם החיוב שאת אכיפתו דרש הנתבע כתנאי מקדים. לצורך כך פניתי להוראות סעיף 25 לחוק החוזים (חלק כללי), סעיפים קטנים (א) רישא, וסעיף קטן (ב1).

מסקנתי, מהנימוקים שיפורטו בפסק הדין, היא שהמשכיר ו/או התובעת לא הפעילו את ההסדר החוזי על פי סעיף 2(ג) לחוזה השכירות. לכן השכירות נותרה גם לאחר חילופי בעלי הזכויות במושכר, לפי ברירת המחדל הקבועה בסעיף 21 לחוק השכירות והשאילה. כמו כן, פרשתי את הוראות סעיף 2(ד).

מהכלל אל הפרט

3.בפני תביעה לסילוק יד מחלקות ב' ו-ג' של משק 53 במושב שרשרת (להלן: "המקרקעין שבמחלוקת"). התובעת רכשה את כל הזכויות במשק 53, כולל המקרקעין במחלוקת. בעסקת המכר אין התייחסות לכך שהמקרקעין שבמחלוקת מושכרים לנתבע (ה"והואיל" הראשון, וסעיפים 4, 5, 11 ו-12 לחוזה המכר מיום 1.10.09).