ת"א 1967-10 ב' נ' הפול המאגר הישראלי לביטוחי רכב בע"מ

עניינה של התביעה שבפניי בתאונת דרכים בה נפגע התובע, יליד 22.5.1945, כרוכב קטנוע ביום 15.2.09. נהיגת התובע בוטחה במועדים הרלוונטיים על ידי הנתבעת וממילא חלוקים הצדדים רק בשאלת גובה הנזק.

הקביעות בחוות הדעת הרפואיות:

1. הצדדים הסכימו על מינוי פרופ' עמוס פייזר כמומחה מטעם ביהמ"ש בתחום האורתופדיה. המומחה פרט את הפגיעה שנגרמה לתובע ואת הטיפול הרפואי שניתן לו עקב אותה פגיעה. בכלל זה שבר באצטבולום שחייב ניתוח לתיקון באמצעות פלטה וברגים קורטיקליים וכן טיפול שיקומי בבית לוינשטיין. המומחה בדק את התובע ביום 28.7.11 וציין כי התובע מתהלך ללא עזרים, לא מסוגל ללכת על העקב הימני, אך מסוגל ללכת על בהונות הרגליים. כמו כן, נצפתה צלקת באורך של כ-20 ס"מ מעל חלק אחורי של ירך ימין המתעקלת מעל הטרוכנטר הגדול. עוד נמדדה רגישות במפשעה ימנית. התובע סובל מכאבים והגבלה בתנועות פרק ירך ימין ומפגיעה עצבית, הגורמת לחולשת כף רגל ימין. לאור האמור הועמדה נכותו האורתופדית, כדלקמן:

   15% לפי סעיף 35(1)(ב-ג) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956 (להלן: "התקנות"), בגין מצב לאחר שבר פריקה של מפרק ירך ימני, הגורם להגבלה קלה עד בינונית.

   20% לפי סעיף 32(1)(א)(II) לתקנות - בגין פגיעה בינונית בעצב הסכיאטי המתבטאת בחולשה בשרירי הסובך.

    

2. ד"ר אורית הרמתי מונתה כמומחית מטעם ביהמ"ש בתחום הפה והלסת. אף מומחית זו פרטה את הפגיעה והטיפולים שניתנו. בכלל זה, ציינה כי לדברי התובע נשברה לו הלסת התחתונה ונשברה עצם ליד האוזן בתעלת השמע וכי במשך שישה שבועות, לא פתח את הפה והלסתות היו קשורות זו בזו. לדבריו, כארבעה חודשים לאחר מכן אכל רק אוכל רך ונוזלי. עוד פרטה את המגבלות שנותרו לו לדבריו. המומחית מצאה כי לתובע פנים סימטריות וכי הוא סובל מכאב במישוש מפרק הלסת משמאל, מהגבלה בפתיחת הפה ובתנועות הלסת לצדדים ובנוסף משינוי תחושה בפנים. בשן 21 ובשיניים הסמוכות, מותקנים כתרים, ללא קשר לתאונה.

   הטיפול שעבר התובע בקשר לתאונה כלל בדיקה וצילומי רנטגן בעלות משוערת של 750 ₪; שחזור בשן 21 מחומר מרוכב, בעלות משוערת של 950 ₪; טיפול שורש ומבנה בשן 21, בעלות משוערת של 1,800 ₪; וכתר חרסינה אסתטי באותה שן, בעלות משוערת של 4,000 ₪. במענה לשאלות הבהרה ציינה המומחית כי יהא על התובע לעבור טיפול עתידי של החלפת הכתר כל עשר שנים בעלות משוערת של 4,000 ₪. את נכויותיו של התובע העמידה המומחית, כדלקמן:

   40% למשך שישה שבועות לפי סעיף 37(2)(ב)(III) לתקנות, הואיל ולסתותיו של התובע היו קשורות ללא יכולת לפתוח את פיו.

   20% למשך ארבעה חודשים, לפי סעיף 37(2)(ב)(II) לתקנות, עת אכל התובע אוכל נוזלי בלבד.

   10% לצמיתות - לפי סעיף 73(2)(א)(II) לתקנות, בשל בעיות סגר עם הפרעות קלות בלעיסה.

    

3. ד"ר דוד כהן - מונה כמומחה מטעם ביהמ"ש בתחום הא.א.ג, זאת בהמשך להמלצת ד"ר הרמתי. המומחה התייחס לארבע תלונות של התובע בתחום זה - ליקוי בנשימה מהאף, ליקוי שמיעה, צפצוף באוזן שמאל, פגיעה במפרקי הלסת. לגבי התלונה האחרונה ניתנה כאמור חוות הדעת של ד"ר הרמתי. באשר לליקוי הנשימה מהאף - ציין כי התובע עבר שני ניתוחים באף עובר לתאונה ולכן קשה לקבוע קשר סיבתי. הממצא של הצטלקות באזור רצפת האף - הוא באזור עמוק ולא סביר שדווקא הוא נפגע בתאונה, בעוד מבנים חיצוניים יותר, נותרו במצב טוב. לפיכך קשר המומחה את ההצטלקות לניתוחים שקדמו לתאונה ולא לתאונה. עוד קבע כי גם ליקוי השמיעה לא קשור לתאונה, אלא לגיל של התובע ויש גם ממצא של נזקי רעש. הצפצוף באוזן שמאל - יוחס לליקוי השמיעה, שאינו קשור לתאונה, או לפגיעה במפרקי הלסת, שבגינה ניתנה כאמור חוות דעת נפרדת. לסיום קבע המומחה כי לא נותרה נכות - הקשורה לתאונה בתחום הא.א.ג.