ת"א 19635-03-16 Gizeh Raucherbedarf Gmb נ' אמיר כבהא - יבוא סחר ושיווק

התובעת, Gizeh Raucherbedarf Gmb (להלן – התובעת) הגישה ביום 6.11.16 בקשה במסגרתה עתרה לתיקון כתב התביעה שהוגש על ידה, באופן שהסעדים המבוקשים בו יצומצמו אך לסעד כספי המצוי בתחום סמכותו העניינית של בית משפט השלום.

הנתבע, בתגובתו לבקשה שהוגשה ביום 7.11.16 התנגד לה, מן הטעמים שפורטו בתגובה וכן טען כי יש לחייב את התובעת בהוצאות.

לאחר הגשת תשובת התובעת לתגובת הנתבע ניתנה על ידי החלטה 10.11.16 ובה ניתן היתר לתובעת לתקן את כתב התביעה בהתאם למבוקש וכן נקבע כי עניין הוצאות משפט ייבחן על ידי הערכאה המוסמכת בהתחשב, בין היתר, במידת הצורך הענייני להגיש כתב הגנה מתוקן.

כתב התביעה המתוקן הוגש ביום 16.11.16 ובו נתבע סעד כספי בלבד – 100,000 ₪ כפיצוי סטטוטורי ללא הוכחת נזק על פי חוק עוולות מסחריות, תשנ"ט – 1999 (להלן – חוק עוולות מסחריות).

הנתבע, באמצעות בא כוחו, מצא לנכון להגיש בו ביום, 16.11.16, תגובה להודעת התובעת על תיקון כתב התביעה. במסגרת זו ביקש הנתבע כי בית משפט זה ידחה את הבקשה להעברתה דיון בתובענה לבית משפט השלום. לשיטת הנתבע, לא קיימת עילה להעברת הדיון, זאת מאחר ומדובר בתביעה בעילה לפי חוק עוולות מסחריות אשר באה בגדרה של "תביעה בענייני קניין רוחני", כמשמעותה בסעיף 40 לחוק בתי המשפט [נוסח משלב] התשמ"ד-1984 (להלן – חוק בתי המשפט).

לפי עמדת הנתבע כפי שהובעה בסעיף 5 לתגובתו מיום 16.11.16, הוראת סעיף 40(4) לחוק בתי המשפט קובעת כי "תביעה בענייני קניין רוחני" – שהתביעה דנן באה בגדרה – תידון בבית המשפט המחוזי "אף אם סכום התביעה או שווי נושא התביעה אינו עולה על הסכום כאמור בסעיף 51(א)(2)". כך על פי הציטוט שצוטט על ידי ב"כ הנתבע.

על כן, טוען הנתבע כי הסמכות העניינית נתונה לבית משפט זה, גם לאחר תיקון כתב התביעה.

אין בסיס בדין לטענת הנתבע.

דומני כי ב"כ הנתבע לא דק פורתא ואף לא ציטט נכוחה את סעיף 40(4) לחוק בתי המשפט, הקובע:

"בית משפט מחוזי ידון באלה: