ת"א 19627-07-15 וליגנט בע"מ ואח' נ' אורלי ליס בע"מ ואח'

בפני בקשה להורות על ביטול פסק הדין שניתן ביום 3.3.16, נגד המבקש 1.

יצוין כי נגד המבקשת 2 ניתן פסק דין עוד ביום 25.10.15.

המבקש 1 (להלן: "המבקש") טוען כי ההתקשרות נשוא התביעה היתה עם המבקשת 2 (להלן: "המבקשת") וכי אין להטיל עליו חבות אישית בהיותו נושא משרה במבקשת וכאשר לא היה צד באופן אישי להתקשרות. עוד נטען כי בשל נסיבות אישיות טרגיות ובשל הליכי כינוס נכסים של המבקשת, לא הוגשה הבקשה לביטול פסק הדין במועד – ומשכך, התבקשה הארכת המועד להגשת הבקשה.

המשיבים טוענים כי הבקשה הוגשה באיחור ובחוסר תום לב, כי אינה מגלה טענות הגנה של ממש וכי המבקש אחראי למחדליה של המבקשת.

המבקשים לא השיבו לתגובה.

ראשית יובהר – בפתח הבקשה מצוין במפורש כי היא מתייחסת לפסק הדין מיום 3.3.16, דהיינו – לפסק הדין שניתן נגד המבקש. ממילא אין בפני בקשה להורות על ביטול פסק הדין שניתן נגד המבקשת.

לפיכך, אדון אך ורק בבקשה ככל שהיא נוגעת לביטולו של פסק הדין נגד המבקש.

לאחר שהתרשמתי מטיעוני הצדדים וממכלול נסיבות העניין, נחה דעתי כי דין הבקשה להתקבל.

בעל דין שקיבל פס"ד במעמד צד אחד, רשאי להגיש בקשה לביטולו לאותה ערכאה. זכות הגישה לערכאות הינה זכות יסודית ולא בנקל ינעל בית המשפט את שעריו לפני המתדיינים. העדפה של ממש היא לקבל הכרעות שיפוטיות לאחר דיון ממצה לגופו של עניין ובמעמד שני הצדדים.

באשר למועד - דרישתו של "טעם מיוחד" להארכת המועד נובעת מתוקף עקרון סופיות הדיון והצורך בקיומה של מערכת משפט סדורה, תקינה ויעילה. הקפדה נאותה על לוחות זמנים בהליך השיפוטי הינה כורח המציאות, וסופן של חריגות ממועדים סטטוטוריים שנקבעו בסדרי דין שהן עלולות לפגוע בזכויות דיוניות ואף בזכויות מטריאליות של בעלי דין, ולעתים אף להסב נזק לציבור הרחב.

אין רשימה סגורה של נסיבות המהוות "טעם מיוחד". ההלכה אשר היתה מקובלת בעבר בפסיקה היא כי קיומן של נסיבות חיצוניות שגרמו לאיחור, ואשר אינן בשליטת בעל הדין, הריהן "טעם מיוחד". לעומת זאת, כאשר טעמי האיחור נעוצים בבעל הדין עצמו או בבא כוחו, אין צידוק להאריך את המועד שהוחמץ.

עם זאת, לאור ההכרה הגוברת בחשיבותה החוקתית של זכות הגישה לערכאות, ומשום שנעילת שעריו של בית המשפט לפני בעל דין אינה דבר של מה בכך, רוככה במשך השנים הדרישה בפסיקה לקיומו של "טעם מיוחד". נקבע כי ככל שמדובר בטעות אנוש שאין מקורה ברשלנות, הזנחה או זלזול בבית המשפט, יהיה מקום בנסיבות המתאימות להכיר בטעות שבדין כ-"טעם מיוחד" המצדיק הארכת המועד. לעניין זה יש גם להתחשב בסיכויו של ההליך לגביו מתבקשת הארכת המועד.