ת"א 19607-05-13 מועצה מקומית עוספיא נ' זאהר ואח'

התביעה וטענות הצדדים

1. לפניי תביעה לתשלום חובות ארנונה בגין הפעלת עסק של אולם אירועים, נגד נתבעת 4 כמחזיקה ונגד נתבעים 1-3 מכוח הרמת מסך ושיוך חובותיה להם ומכוח רשלנות ותרמית המיוחסת להם. אין חולק כי הנתבעת 4 לא שילמה במהלך השנים דבר עד שננקטו הליכי גבייה נגדה שאחריהם שולם חלק מהחוב הנטען.

    

2. נתבעת 4/אלמנזול דארנא בע"מ (להלן: "החברה") הוקמה במהלך שנת 2004 למטרת הפעלת אולם שמחות בשטח השיפוט המוניציפלי של התובעת.

   בעלי מניות של החברה הם נתבעים 2,3 בחלקים שווים (50% כל אחד). נתבעת 2 (להלן: "איבתיסאם") היא אמו של נתבע 3 (להלן:" חסן"). נתבע 1 (להלן: "מחפוז") עורך דין במקצועו, הוא בעלה של איבתיסאם ואביו של חסן.

    

   אשר למחפוז, התובעת טוענת כי הוא הקים את החברה, הוא בעל השליטה בפועל, הוא המנהל, מקבל ההחלטות, המביא והמוציא והרוח החיה בחברה. אשתו ובנו סייעו לו, במעשה או במחדל, להתחמק מתשלום ארנונה וליהנות מהכנסות העסק בחזיתו הוצבה החברה כעלה תאנה.

    

3. התובעת מסתמכת בטענתה לשליטה בפועל ע"י מחפוז, על קביעות בית המשפט בתיק תא"מ 16457-07-09 (להלן: "התביעה השטרית") שם נדונה תביעה שטרית בגין שיק שנתן מחפוז להבטחת תשלומי הארנונה של החברה. התנגדותו לביצוע שטר נדחתה ובית המשפט קבע כי אינו מקבל את עדות מחפוז לפיה לא היה לו קשר לחברה וזו מנוהלת רק ע"י אשתו ובנו. בית המשפט שם קבע בעת הקמת החברה הבן/חסן היה בן 19 ושירת בבסיס סגור והגיע רק בסופי שבוע. אשת הנתבע ובנו לא ידעו לתת תשובות בסיסיות ביחס לחברה וניהולה, ואף הוצגה קבלה פרטית של מחפוז שהוצאה בקשר לפעילות החברה- מתן שירות קייטרינג. הקביעות הללו מהוות למצער השתק פלוגתא.

    

4. העילה נגד החברה ברורה. חוב הארנונה עמד בהתאם לתדפיס (נספח א' לכתב התביעה) ע"ס 477,108 ₪ ולאחר קיזוז 65,000 ₪ שנגבו בעקבות פסק הדין בתביעה השטרית, הועמד סכום התביעה ע"ס 412,108 ₪.