ת"א 19606-03-14

א. התביעות וההליכים שבעקבותיהן

1.פסק דין זה עוסק בתביעה ובתביעה שכנגד שעניינן בשאלה למי הזכויות בדירה הנמצאת ברחוב באב אל מגרבה 8 (המען נקרא גם רחוב הכותל 8) בירושלים והידועה כגוש 30838/30840, חלקה 12.

2. הן התובע (להלן: ממן) והן הנתבע 2 שהוא גם התובע שכנגד (להלן: בדוי) טוענים שרכשו את הדירה הנ"ל מן הנתבע 1 (להלן: צאדק). כל אחד מהם עותר להצהרה כי רכש את הדירה כנ"ל וכי הדירה שייכת לו בלבד.

3.בכותרת כתב התביעה מציין ממן: "מהות התביעה: פס"ד הצהרתי". בהמשך לכך הוא כותב בזו הלשון:

"עניינה של תביעה זו הינה שבית המשפט הנכבד מתבקש לעשות שימוש בסמכות המוקנית לו בהתאם לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן "התקנות") ולהצהיר כי הסכם המכר בין המבקש לבין המשיב-1, לגבי הדירה הידועה כגוש 30838/30840 חלקה 12 ברח' באב אל מגרבה 8 ירושלים (שנקרא גם רח' הכותל 8), תקף (להלן: "הבית"), וכי הבית שייך אך ורק לתובע ואמור להימסר לו כשהוא פנוי מכל אדם כפי שיפורט בהמשך".

4.גם בדוי כתובע שכנגד מציין בפתח התביעה שכנגד: "מהות התביעה: פסק דין הצהרתי". את הסעדים שהוא עותר להם הוא מנסח (בסעיף 23 לתביעה שכנגד) באופן הבא:

"23.1.להצהיר על בטלות ההסכם מיום 24.12.12 אשר צורף כנספח א' לכתב התביעה העיקרי ולהצהיר על בטלות כל הפעולות שנעשו מכוחו של הסכם זה ובהתאם.

23.2. להצהיר כי הסכם הרכישה מיום 12.06.06 הנ"ל הינו שריר, בר תקף וקיים לכל דבר ועניין.

23.3. להורות לנתבעים שכנגד להימנע מביצוע כל פעולה הסותרת את הוראות ההסכם מיום 12.06.06, לפנות ולמסור את הבית לידי התובע שכנגד כשהוא חופשי ונקי מכל חפץ או אדם, בהתאם".

5.ממן מתבסס בתביעתו על הסכם מכר בין צאדק לבינו מ-24.12.12. בדוי נסמך על הסכם מכר מ-12.6.06 ועל שורת הסכמים מאוחרים יותר (כגון מ-14.8.06 ומ-18.2.07 ועוד) בין צאדק לבינו וטוען שהעסקה המאוחרת עם ממן חסרת תוקף, שכן באותו שלב לא היו לצאדק זכויות בדירה. לטענת ממן, בתחרות הזכויות בינו לבין בדוי גוברות זכויותיו שלו, שכן בדוי לא השלים את תמורת הרכישה שבהסכם וגם לא ביצע רישום הזכויות על שמו ברשות מקרקעי ישראל וגם לא בחברה לשיקום ולפיתוח הרובע היהודי בעיר העתיקה בירושלים בע"מ.

6.במחלוקת האמורה תומך צאדק בממן וטוען כי מכר את הדירה לממן בלבד.

7.הנתבעת 3 (להלן: וסילה) ויורשי אבו עיד (להלן: היורשים) מחזיקים בדירה ומתגוררים בה במשך שנים. הם טוענים כי לצאדק עצמו מעולם לא היו זכויות בדירה שכן מורישם אסמעיל אבו-עיד (להלן: המנוח) לא היה בעל זכויות בדירה המאפשרות לו למוכרן ולא מכר זכויות כלשהן בדירה.