בסטר נ' רביבו

1.בפני תביעה לפיצוי בסך של 300,000 ₪, בעוולה לפי חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה - 1965 (להלן "החוק"). התובע טען, כי הנתבע פרסם תשעה פרסומי לשון הרע נגדו בפייסבוק, בדפים שונים, חלקם מרובי עוקבים (בין היתר, דפי עיתונות וחדשות של אזור חיפה והקריות), במסגרתם נטען, כי התובע הטריד את אחותו.

2.התובע, פרופ' משנה וראש מעבדה לחקר סרטן בטכניון, טען בכתב תביעה, כי אחות הנתבע - גב' מרגלית רביבו אלבז (להלן "מרגלית") עמה אין לו היכרות מוקדמת, החליטה מסיבה לא ברורה להעליל עליו עלילת שווא, לפיה עקב, צילם ואיים עליה. בעקבות זאת, החלו הנתבע ואחותו להטריד את התובע, לאיים עליו, לבלוש אחריו ולהכפיש את שמו, על לא עוול בכפו.

התובע טען, כי הנתבע פרסם פרסומים שמכפישים אותו, פוגעים בשמו הטוב ויש בהם כדי לסכן את שלומו, שלום משפחתו ומקום עבודתו. הפרסומים בוצעו באמצעות פוסטים שהעלה הנתבע בדפי פייסבוק שונים, ובכלל זה עמודים השייכים למקומונים, דוגמת חדשות חיפה קריות וכלבו - חיפה והצפון, וזכו לחשיפה נרחבת. תוכן הפרסומים פורט בכתב התביעה והעתקים מהם צורפו כנספחים 8 - 12. התובע טען, כי מטרת הפרסומים הייתה לפגוע בו, תוך שימוש וניצול מעמדו האקדמי, כפרופסור משנה בטכניון, לבזותו, להשפילו, להסב לו נזק תדמיתי קשה, פגיעה בשמו הטוב, בעיסוקו, ביושרו ובכבודו.

התובע הדגיש, כי ניסה להקטין נזקיו ושלח לנתבע שני מכתבי התראה טרם הגשת התביעה, בהם נדרש כי הנתבע למחוק את הפרסומים ולפרסם הודעת התנצלות. הנתבע לא עשה כן, אלא הגדיל ופרסם פרסומים נוספים (סה"כ תשעה במספר). לאור התנהלותו הפוגענית של הנתבע, הגיש התובע שלוש תלונות במשטרת ישראל ואף בקשה למתן צו למניעת הטרדה מאיימת.

התובע טען, כי הנתבע עוול כלפיו בלשון הרע, ועליו לפצותו בגין כל אחד מהפרסומים בסכום הפיצוי הסטטוטורי הקבוע בסעיף 7(א)(ג) ולחילופין, בסכום הפיצוי הסטטוטורי הקבוע בסעיף 7(א)(ב) לחוק. בפועל, העמיד הנתבע את התביעה על סך של 300,000 ₪ ולחילופין, על סך של 150,000 ₪, בכפוף להתנצלות הנתבע בטרם מתן פסק הדין. התנצלות כאמור לא ניתנה ולפיכך, התביעה עומדת על סך של 300,000 ₪.

3.במסגרת כתב ההגנה טען הנתבע, כי כתב התביעה שקרי, והוגש בחוסר תום לב וכתביעת השתקה נגד המעשים הבלתי חוקיים והבלתי מוסריים שעשה התובע כלפי אחותו.

הנתבע טען, כי התובע עקב ובלש אחר אחותו, פגע בפרטיותה ואיים עליה. לטענתו, התובע נשלח על ידי צד שלישי, שאת זהותו לא פירט, במטרה לעזור לגיסתה של אחותו בהליכים משפטיים המתנהלים ביניהם. עוד טען הנתבע, כי התובע עקב, צילם ובלש אחרי אחותו במשך שבוע ימים, עד שהנתבע חשף את מעלליו הגובלים בפלילים, ואחות הנתבע הגישה שתי תלונות במשטרה נגד התובע.

הנתבע לא הכחיש את הפרסומים, אך טען כי בוצעו לצורך בירור זהות התובע, וברגע שהתבררה זהות התובע, הוא הסיר את כל הפרסומים. הנתבע טען, כי עומדת לו הגנת "אמת דיברתי" בנוגע לתוכן הפרסומים ועתר לדחות את התביעה.

4.התובע השיב לכתב ההגנה והדגיש, כי הנתבע אישר שפרסם את הפרסומים הנטענים וכי טענת ההגנה היחידה שנשמעה מפיו היא "אמת דיברתי".