ת"א 1951-08-15 אגודת מושב אליקים ע.מ 570029678 נ' וועד מושב אליקים

1.בפניי בקשה לביטול פסק דין שניתן ביום 28.10.15 בהעדר בקשת רשות להגן מצד הנתבע (להלן: "פסק הדין").

2.בבקשה נטען כי יש לבטל את פסק הדין מחובת הצדק, בהעדר המצאה כדין של כתב התביעה לנתבע, וכי מאישור המסירה עולה כי ההמצאה בוצעה למזכיר התובעת דווקא, שהוא חתום על אישור המסירה, ולא לנתבע.

3.לחילופין נטען שיש לבטל את פסק הדין גם בתוקף שיקול הדעת של בית המשפט, הרי אין המדובר בתביעה המתאימה להתברר בסדר דין מקוצר, כשבטעות אף צוין בכתב התביעה "תביעה לסכום קצוב". הנתבע טען כי אין המדובר בסכום קצוב המתאים להליך של סדר דין מקוצר , וכי הכרטסת המצורפת לכתב התביעה מתחילה משנת 2011 למרות שנטען בכתב התביעה שחלק מהחוב החל משנת 2009, כך שלא נמנע שחלק מהחוב בכלל התיישן. יתרה מכך, לא התקיימה הדרישה של מסמך בכתב, ולשם כך אין להסתמך או להסתפק בכרטסת הנהלת החשבונות שנערכה ע"י התובעת ללא חתימת או אישור הנתבע. יתרה מכך, הנתבע פועל בהתאם לצו המועצות המקומיות, כך שניתן לחייב את הוועד רק על פי התחייבות חתומה בהתאם לצו דלעיל, מה שלא קיים במקרה דנן. עוד נטען כי בהעדר אישור תקציבי של המועצה האזורית אליה כפוף הנתבע, לכל אחד ואחד מסעיפי החיוב שבכרטסת התובעת, לא ניתן לחייב את הנתבע כלפי התובעת.

4.בתגובה לבקשה נטען כי יש לדחות את הבקשה על הסף היות ועבר המועד להגשת הבקשה לביטול פסק הדין בהתאם לתקנה 214 לתסד"א, היות ופסק הדין נמסר לנתבע ביום 4.11.15 בעוד שהבקשה הוגשה ביום 7.12.15.

עוד נטען כי הנתבע ידע על קיום החוב כך שיש לדחות את הטענה בדבר ביטול פסק הדין מחובת הצדק. יתר טענות התובעת בתגובתה מתייחסות לגוף התביעה והמחלוקת. היא טוענת כי אין הגנה ממשית לנתבע, ומעיון בכרטסת עולה כי מדי פעם שילם הנתבע תשלומים לתובעת על חשבון חובו, ובכך יש הודאה בחוב. כמו כן אין מחלוקת לטעמה כי התובעת שילמה תשלומים עבור הנתבע ובשל כך נצבר החוב.

5.לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה לה שוכנעתי כי יש להיעתר לה, ולהורות על ביטול פסק הדין.

6.באשר לטענה כי הבקשה הוגשה באיחור, אין לקבל את הטענה. אומנם בתגובה נטען כי פסק הדין הומצא לנתבע ביום 4.11.15 לפי אישור מסירה שצורף לתגובה וסומן "א", אך בפועל לא צורף לתגובה כל אישור מסירה. יתרה מכך, מעיון בהמאצת פסק הדין במערכת עולה כי אישור המסירה של פסק הדין לנתבע הוא מיום 22.11.15, והבקשה הוגשה ביום 7.12.15, כך שהיא הוגשה במועד.

7.בתגובתה לא התמודדה התובעת כלל עם סוגיית ההמצאה של כתב התביעה לנתבע, ולא התייחסה לאמור בתצהיר יו"ר הנתבע, לפיה ההמצאה בוצעה דווקא למזכיר התובעת ולא לנתבע.

אין לקבל את טענת התובעת שקיימת המצאה כדין מעצם העובדה שהנתבע כביכול ידע על קיום החוב. גם אם הנתבע היה מודע לקיום החוב הנטען, או למחלוקת בין בעלי הדין, אין די בכך, ויש לבצע המצאה כדין של כתב התביעה לאדם המוסמך מטעם הנתבע. במקרה דנן, ככל הנראה לא בוצעה המצאה כדין, ומכאן שיש לבטל את פסק הדין מחובת הצדק.

8.מעבר לנדקש אציין כי גם אילו בוצעה המצאה כדין, הייתי נוטה גם אז להורות על ביטול פסק הדין במסגרת שיקול הדעת. הבקשה והתצהיר שצורף לה מגלין יותר מהגנה ראויה מפני התביעה, כך שאין לנעול את שערי בית המשפט בפני הנתבעת בשלב מקמדמי זה,, אלא יש לדון בטענות ההגנה שלו לגופן ולל לו את יומו בבית המשפט.

9.התוצאה מכל האמור לעיל היא כי אני מורה על ביטול פסק הדין. נוכח האמור לעיל, ולאור הקביעה כי יש בפיו של הנתבעת טענות הגנה ראויות, ולמען ייעול וקידום התיק, יודיע ב"כ התובעת תוך 10 ימים אם הוא מסכים למתן רשות להגן, כדי שהנתבע יוכל להגיש כתב הגנה. העדר הודעה ייחשב כהסכמה.