ת"א 19508-10-15 לוי ואח' נ' דנקר בירגר בע"מ

לבקשה לסעד זמני, ומשלא התקבלה תשובת המבקשים, אף לא התנגדות (ובדין) להכרעה על יסוד הכתובים:

המבקשים עמדו על בירור בקשתם. המשיבה השיבה, והטעימה כי לא תנקוט כל פעולה להשכרת הדירה בשוק החופשי בלא התראה מראש בת 30 יום. המבקשים לא ראו למסור תשובתם לתשובה, ונוכח האמור בתשובה, שחייבה התייחסות של המבקשים, הרי שבנסיבות נראים המבקשים במידה רבה כמי שזנחו את הבקשה (בלא שיש בכך משום ויתור על זכויותיהם). די בכך להביא לדחיית הבקשה.

ברם ממילא דין הבקשה להידחות גם לגופה. חזרנו למצב, שבו דנתי בפירוט בהחלטתי מיום 27.10.15, של בקשה למתן צו שאין בו צורך. המשיבה אמנם משמרת לעצמה את הזכות לפעול להשכרת הדירה, אולם כפי שהבהירה – היא לא תעשה כן בלא התראה מספקת מראש. מכאן שלא נדרש צו מקדים (שאגב, היה מחייב את המבקשים בהפקדת ערובה משמעותית), רק על מנת שיאמר למשיבה כי היא מנועה מלנקוט צעדי פתע, שהיא עצמה אומרת שלא תנקוט לפתע. המשיבה, כאמור, מתחייבת למסור התראה בת 30 יום טרם נקיטת פעולות, אם יגיעו הדברים לדידה למצב שאין ברירה אלא לעשות כן, בהיעדר הסכמות עם המבקשים. המדובר בשהות ממושכת דיה על מנת לאפשר למבקשים לשוב ולפנות לבית המשפט במידת הצורך. על כן אין צורך בצו.

ראוי לציין: איני נדרש כאן לשאלה האם למשיבה זכות, ככל שלא תגיע להסכמה עם המבקשים, להשכיר את הנכס, ואיני נדרש כאן לטענותיה בדבר עדיפות זכויותיה הקנייניות. הדברים ודאי אינם פשוטים, שעה שמדובר במגבלת ניצול המגבילה את זכות הקניין והקבועה בתקנון הבית המשותף ובהערת האזהרה, שבאה על יסוד פסיקת בתי המשפט המחוזי והעליון. לא כאן המקום לקבוע האם הסעד המתאים במקרה של הפרתה הנטענת של החובה של נציגות הבית למנות שומר צריך להיות ביטול ה"הסכם" הנטען, או שמא רק הקמת זכות למשיבה לתבוע כספים מנציגות הבית המשותף או דייריו בגין הנזקים הנטענים עקב עמידתם על זכותם למנות שומר וסירובם לעשות כן בפועל. אולם אין צורך בדיון בשאלות אלה לעת הזו. סעד זמני נועד להבטיח ביצוע יעיל של פסק הדין; באין הפרה צפויה על הפרק, אין חשש לביצועו היעיל של פסק הדין.

הבקשה נדחית אפוא. אין בכך כדי לגרוע מזכויות מי מן הצדדים, או להוות חיווי דעה באשר לזכויות הצדדים. רשמתי לפניי הודעתה המפורשת של המשיבה כאמור בתשובתה, והיא תפעל בהתאם. בנסיבות העניין, ושעה שעמדת המשיבה בתשובתה (בדבר הזכות המפורשת שהיא שומרת לעצמה לפעול להשכרת הדירה, ומאידך גיסא – רק בתום התראה בת 30 ימים) לא בוטאה ככזו בתגובתה הנקודתית שנתבקשה קודם לכן, איני עושה צו להוצאות.

רק דבר אחד מוצע לצדדים: מבחינת המבקשים, במקום לקיים הליך משפטי שלם לבירור השאלות שנזכרו לעיל, תוך שהמבקשים נדרשים להשקיע משאבים עצומים ואגב כך נחשפים לתביעות של המשיבה לדמי שימוש ראויים ופיצויים נוספים עד הנה ומכאן ואילך, הכל כפי שמתריעה המשיבה, יכולים הצדדים לבוא בדברים ולהגיע להסכמות שייטיבו עם שני הצדדים, כפי שעושים כפי הנראה דיירי הבניין הסמוך לזה של המבקשים. מן העבר האחר, היתרון בהסכמות הוא ברור גם מבחינת המשיבה, שהרי אי הוודאות בשאלות המשפטיות עומד לה לרועץ, ואכלוס מהיר של הדירה חלף הותרתה כאבן שאין לה הופכין, עדיף לה. מובן שהדבר הוא בידי בעלי הדין, והם יפעלו כחוכמתם.

יוער כי בנסיבות אני מתקשה לראות את הטעם בהמשך ניהול ההליך העיקרי, אולם כפי שהוחוור, המבקשים עד הנה ראו לנכון להמשיך ולהשקיע עתותיהם בניהול ההליך, וזהו עניינם.

ניתנה היום, י"ז כסלו תשע"ו, 29 נובמבר 2015, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: