ת"א 19508-10-15 לוי ואח' נ' דנקר בירגר בע"מ

עיינתי בהודעת המבקשים מהיום.

ראשית, ייטיבו המבקשים אם ימתנו את דרך התבטאותם. אם אינם מסכימים עם החלטה, ניתן לפנות לערכאת הערעור, חלף הודעה על "תדהמה" מן ההחלטה.

לגוף הדברים: לו סברתי כי תהא תשובת המשיבה אשר תהא, לא יהיה מקום לצו (והשיהוי החריף בהתנהלות המבקשים יכול היה להביא גם לתוצאה כזו), לא הייתה מתבקשת התייחסות המשיבה. ההתייחסות נתבקשה על מנת להבין היכן עומדים הדברים, ובפרט, האם בדעת המשיבה לפעול להשכרת הנכס בניגוד למגבלת הניצול, קרי קיים יסוד לחשש המבקשים בעניין זה.

הטעם לכך ברור: צווי מניעה זמניים (ואף קבועים) אינם ניתנים לשם שימור המצב הקיים. הם ניתנים לשם שימור המצב הקיים כאשר ישנו חשש מוחשי דיו לכך שהמצב ישונה. אילולא מגבלה זו, יכול היה כל אדם לבקש נגד רעהו שלל צווים שיחייבוהו לפעול בהתאם לחוק ולחוזה, גם בהיעדר כל ראיה לכך שהמשיב התכוון לפעול שלא כדין או בהתאם לחוזה. ברם משיב זכאי שלא יינתנו נגדו צווים זמניים, רק על מנת להשקיט את דעתו של המבקש. לצו שיפוטי יש כוח, לעתים – כדי הכתמה לכאורה של המשיב, כאילו רק צו שיפוטי הוא שיביאו לקיים את הוראות החוק.

לצו המבוקש ללא צורך אמיתי יש גם כדי לגרום נזק למבקש הצו, אפילו יינתן: בירור הבקשה לצו זמני מצריך ראשית תגובה, תשובה, ודיון (בהינתן מחלוקת עובדתית רלבנטית), על כל ההוצאות הכרוכות בכך. אם ניתן צו, הדבר כרוך, בהתאם לחוק, בהפקדת ערובות מתאימות, אפשר גם ערבון כספי הנותר בקופת בית המשפט עד לתום ההליך המשפטי, תדיר – ערבון משמעותי, הכל בהתאם לנסיבות המקרה. משניתן צו, שומה על מבקש הצו לנהל את ההליך המשפטי עד תום, שמא יפקע הצו והמשיב יהיה רשאי לדרוש את מימוש הערבות או חילוט הערבון, לפי העניין. שילוב אלה מחייבים את המבקש להשקעת משאבים כספיים ניכרים, כמו גם משאבים נוספים, והכל (כך אפשר) – בלא צורך אמיתי. מתן הצו וניהול ההליך המשפטי אף מנציחים את הסכסוך המשפטי, ומונעים תדיר אפשרות לשיתוף פעולה או תיאום מינימלי בין הצדדים הנצים. בהיעדר צורך אמיתי בצו, הרי שבירור הבקשה לסעד זמני (ובעקבותיו – הקבוע) יכולים להסב לנזק העולה בהרבה על התועלת.

בענייננו, המבקשים הביעו חשש שמא המשיבה מתכוונת להשכיר את הנכס בניגוד ל"מגבלת הניצול", זו שהיא ערה לה היטב. בבקשתם לא השכילו המבקשים להציג כל אינדיקציה מוחשית לכך שבכוונת המשיבה לפעול בנתיב האמור, זולת אמירה בעל-פה, שנאמרה בידי פלוני לאלמוני, בפגישה שנערכה במועד לא ידוע אך ניתן להבין כי היה הוא כארבעה חודשים קודם למועד הפנייה לבית המשפט באותה בקשה לסעד זמני (שהוגשה במעמד צד אחד תחילה), והפרדה כלשהי של שעוני החשמל, אף זאת כנראה באותה תקופה. חרף השיהוי בהגשת הבקשה, שלא זכה להסבר כדבעי גם בהבהרת המבקשת שנתבקשה, ראיתי להורות על קבלת התייחסות המשיבה, לא בבחינת תגובה פורמלית לבקשה לסעד זמני (שבעקבותיה בהכרח תשובה, אפשר – דיון, והעלויות הכספיות והאחרות הכרוכות בכך), אלא התייחסות נקודתית לשאלה הפשוטה: האם השכירה את הנכס (והדבר הרי אפשרי, נוכח פרק הזמן הניכר שעד הגשת הבקשה), או האם בכוונתה להשכיר את הנכס, ואם כן – האם בכפוף ל"מגבלת הניצול" שבהסכם שבו רכשה את הנכס מלכתחילה. התייחסות כזו ניתנה: הנכס לא הושכר, לא ננקטה כל פעולה להשכירו בשוק החופשי, והמבקשים – שהם העומדים על כך שיתגורר בנכס רק "חצרן, שומר או מפקח" יבחרוהו על מנת שיתגורר בנכס, תוך ששאלת דמי השכירות תוכרע במתווה שהוצע.

דומה שניתן לקרוא את שנאמר בתגובה כמה שאמור להניח את דעת המבקשים שאין כוונה להשכרת הנכס שלא בהתאם למגבלת הניצול, אף אם הוא קורא להם לגלות גישה פרואקטיבית ומצריכה תיאום בין הצדדים, על מנת שהנכס לא ייוותר כאבן שאין לה הופכין. מכאן החלטתי מאמש, שביקשה את התייחסות המבקשים בשאלת הצורך בבירור ההליך. אם הצליחו המבקשים לקרוא את האמור בסעיף 9 להודעת המשיבה כאיום דווקא בדבר הכוונה להשכיר את הנכס לאחר, ובקרוב, ואף ללא התראה כלשהי של המשיבה מראש באופן שיאפשר למבקשים לכלכל צעדיהם כדבעי – זה עניינם. אולם עתה עליהם להחליט: הם יכולים להמשיך בהליך. הם יכולים לעמוד על הבקשה לסעד זמני. היא תוצא לתגובה, והם יגישו תשובה. יתקיים דיון במידת הצורך. תדחה הבקשה – אפשר שיחויבו בהוצאות, כך מורה הדין. תתקבל הבקשה לצו זמני – אפשר שיזוכו בהוצאות, ברם אז יידרשו גם להפקיד כאמור בטוחות מתאימות להבטחת נזקי המשיבה כתוצאה ממתן הצו. ההליך המשפטי יימשך, על כל המשאבים הכרוכים בכך. ואפשרות אחרת: הם יכולים להבנות בשלב זה מן ההודעה של המשיבים. ב"כ הצדדים יכולים לבוא בדברים (לא בחילופי מכתבי התראה דווקא) על מנת לאפשר את השימוש היעיל בנכס, תוך מניעת הצטברות טענות של כל צד נגד רעהו בגין נזקים שנגרמו לו. כל זאת בלא בירור בקשה לסעד זמני, ולא תובענה לצו קבוע. הם יכולים לחסוך ניהול הליך משפטי, הנחזה כמיותר.

הבחירה בנתיב שבו יילכו היא בידם של המבקשים, שיוכוונו בידי יועצם המשפטי, לא בידי בית המשפט. יבחנו אפוא הם את הדברים בזהירות, ישקלו האם יש מקום לשוחח ראשית עם ב"כ הצד שכנגד בניסיון לייתר את הסכסוך המשפטי, ויודיעו כרצונם: יחליטו המבקשים חרף האמור כי הנתיב הוא הנכון הוא דרך הקרב המשפטי, אזי אעביר את הבקשה לסעד זמני לתגובה סדורה של המשיבה ותשובה סדורה של המבקשים, והוראות נוספות תינתנה בעקבות זאת. הודעה עד יום 4.11.15. תז"פ ליום 5.11.15.

ניתנה היום, י"ד חשוון תשע"ו, 27 אוקטובר 2015, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: