ת"א 1945-01-17 עמוס נ' קאיקוב ואח'

1.לפני בקשה המוכתרת דחופה למתן צו מניעה זמני. הבקשה הוגשה ללא הליך עיקרי. לכתחילה הוגשה הבקשה אף במעמד צד אחד ומחוץ לשעות העבודה – אך בקשה זו נדחתה בהחלטתה של כב' השופטת קליימן-בלק מאתמול (1.1.17) בשבתה כשופטת תורנית והמשך הטיפול הועבר למותב זה.

2.עניינה של הבקשה בדירה (להלן: הדירה) אשר הזכויות בה רשומות מחצית על שם מר כחלון אליהו (ז"ל) ומחצית על שם גב' כחלון רחל - הם אביו ואמו של המבקש בהתאמה. על פי הטענה (וכמשתקף לכאורה מהמסכים הרפואיים שצורפו) מצבה הבריאותי של האם לא מאפשר לה לקבל החלטות בעצמה. המבקש טען כי האם, המבקש ו-4 אחיו הם הזכאים להירשם כבעלי הזכויות בחלקו של אביהם בדירה. עוד טען המבקש כי הוא זה שהוסמך על ידי משפחתו לטפל בענייני הדירה (אסמכתא לענין זה לא הוצגה).

3.מהבקשה עולה כי שניים מהאחים - שלא צורפו כצד לבקשה - התקשרו בחוזה שכירות עם המשיבים לפיו הם עתידים להיכנס לדירה ביום 10.1.17.

4.בגדרי הבקשה עותר המבקש בין היתר לצו אשר יאסור על המשיבים להיכנס לדירה וכן לצו עשה אשר יורה למשיבים להעביר למבקש את המפתחות שקיבלו לידם (והכל כמפורט בבקשה).

5.לאחר שעיינתי בבקשה מצאתי כי דין הבקשה לסעד זמני להידחות, ללא צורך בתגובה וזאת מהטעמים הבאים –

6.הכללים החלים בעניין בקשה לצו מניעה זמני קבועים בתקנה 362(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 ועיקרם בחינת שאלת קיומה של עילת תביעה טובה ובחינת נטייתו של מאזן הנוחות בנסיבות המקרה. שני אלה יש לשקללם כמעין "מקבילית כוחות", במובן זה שככל שעוצמתו של האחד גדולה כך ניתן יהיה להסתפק בעוצמה פחותה של השיקול השני. שני אלו אינם נוטים בענייננו לטובתו של המבקש, וכך -

7 . במישור סיכויי התובענה – הבקשה מוגשת נגד המשיבים המחזיקים בידם חוזה, עליו ידע המבקש עוד בטרם כריתתו (ראו סעיף 17 לבקשה). אין טענה כי ההסכם נכרת בניגוד לדין או כי מפתחות הדירה נמסרו בניגוד לאותו החוזה. בנסיבות אלו קם קושי בקשר עם הטענות כלפי המשיבים עצמם. על פניו עיקר טענותיו של המבקש הן כלפי אחיו ובקשר לכך שהתקשרו על פי הטענה בהסכם על דעת עצמם וללא הסכמתם של האם והאחים הנוספים. האחים שהתקשרו בהסכם לא צורפו כצד לבקשה למרות שהטענות בקשר להתקשרות בהסכם אמורות להיות מופנות לכאורה אליהם, לא צורפו לבקשה גם אחיו הנוספים של המבקש, לא צורפה לבקשה גם האם הרשומה כבעלת הזכויות במרשם.

שאלת התקשרותם של האחים בהסכם ביחס לדירה היא כמובן שאלה נכבדה אך ספק האם בית משפט זה הוא בית המשפט המוסמך לדון בה (או בשאלת חלוקת זכויות המנוח בדירה). בהקשר זה, בשים לב לכך שעיקר טענותיו של המבקש הן כלפי אחיו – נשאלת השאלה מה ההליך העיקרי שיוגש, ככל שיוגש. בעניין זה לא מצאתי כי נסיבות המקרה דנן נמנה עם החריגים שאליהם כיוונה תקנה 363(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, שבהם יכול שיינתן צו ארעי או זמני בטרם הוגש הליך עיקרי, שכן ההליך העיקרי נחוץ במיוחד לצורך בחינת הסמכות העניינית של בית משפט זה לדון בהליך העיקרי.

לכך מתווספת העובדה שמהמסכים הרפואיים עולה כי מצבה הרפואי של האם ידוע לכל הפחות במשך שנתיים (מיום 15.1.2015) כך שהיה בידי המבקש או אחיו לפעול בהתאם לדין ולעתור למינוי אפרוטופוס לגופה ולרכושה של האם – דבר שעל פי הטענה לא נעשה עד עתה. המבקש טען בגדרי הבקשה כי הוא זה שעד עתה טיפל בענייני אמו והדירה. בכל הכבוד משלא מונה אפוטרופוס לאם ובהעדר אסמכתא על מינויו של המשיב כאמון על ענייני הדירה אין בהכרח להעדיף שיקול דעתו של המבקש על שיקול דעתם של האחים, או של אימו למשל (כל עוד לא מונה לה אפוטרופוס). עוד ובהקשר זה, מאז פטירת האב עבר גם כן זמן רב וחרף זאת לא הוצא, כך נדמה, צו ירושה או צו קיום צוואה.

בכל הנסיבות האמורות לעיל מעמדו של המבקש בקשר עם הדירה נעדר אסמכתא, לא הוסדר משפטית ומשכך גם מקרין על סיכויי תביעתו.