ת"א 19359-98 יונאי נ' ילינק

1.בפניי תביעה כספית שבה עותר התובע לחייב את הנתבע לשלם לו סכום בשקלים השווה לסך של 30,000 דולר, ופיצוי בסך של 20,000 ₪.

2.העובדות הצריכות לענייננו הינן כדלקמן:

בשנת 93/94 עבד התובע כנהג משאית וראש צוות בחברת הובלות מקומית בעיר לוס אנג'לס שבארה"ב, שהיתה בבעלותו של אדם בשם אלי גל-עם.

הנתבע עבד בחברה הנ"ל כמנהל משרד וסדרן עבודה, ובין הצדדים נרקמו יחסי חברות.

בשנת 1994 עבר התובע לעבוד בחברה שניהלה קווי שילוח לכל רחבי ארה"ב, ובשל יחסי החברות, הוא עזר לנתבע לטענתו, להתקבל באותה בחברה בתפקיד זהה לתפקידו.

3.בשנת 1996 החליט התובע לחזור לישראל ולהתחיל בלימודים אקדמאים. לשם כך הוא עזב את עבודתו והתחיל להתארגן למעבר לארץ. אולם הוא איחר את מועד ההרשמה ונאלץ להישאר בקליפורניה לתקופה של 5-6 חודשים נוספים, שבמהלכם עבד בחברה העוסקת בשיפוצים, עיצוב ובנייה.

4.באותה תקופה השאיר התובע בידי הנתבע המחאות בנקאיות על סך של 25,000 דולר, שאותן ביקש מהנתבע להעביר אליו כשיגיע לארץ ויפתח חשבון בנק.

בהגיעו לארץ, העביר לו הנתבע את הסכומים הנ"ל לחשבונו.

5.התובע החליט להישאר בארץ לצורך לימודיו. לטענתו, כעבור כשבועיים-שלושה הסתיימו כל הפרויקטים אותם הוא ביצע בחברת הבנייה, ובעקבות כך הוא הסמיך אדם בשם ליאור מזור, שהיה מנהל המכירות בחברה הנ"ל, להעביר את משכורתו ודמי פיקדון שהופקדו על ידו בחברה הנ"ל, כביטוחים וערבויות, בסכום כולל של 40,000 דולר, לידי הנתבע, בכדי שהאחרון יעבירם בהעברה בנקאית לחשבונו בישראל.