ת"א 19345-10-16 מועלם נ' ש.ג.ל קוויק סטופ מרקטים בע"מ

1.האם בעל נכס רשאי לעכב תחת ידו ציוד של שוכר אשר עזב את המושכר, בטענה כי השוכר נותר חייב לו דמי שכירות ותשלומים נוספים?

רקע וטענות הצדדים

2.המבקש ניהל עסק לממכר גלידות בשם "הדב הלבן" מתוך בית עסק של המשיבה ברחוב יפה נוף באשקלון. עקב פיגור בתשלומים (לטענת המבקש פיגור בן חוש אחד) ניתקה המשיבה, על ידי ציון גואטה, את אספקת החשמל לעסק.

בעקבות ניתוק זה הגיש המבקש בקשה לצו עשה ותביעה כספית. ביום 13.10.16 ניתן צו עשה זמני אשר הורה למשיבה לחבר את זרם החשמל ולהימנע מניתוקו. בדיון ביום 25.10.16 הגיעו הצדדים להסכמה כי הנתבעת לא תפעל לניתוק החשמל והתובע ישלם דמי שימוש בגין חודש נובמבר וזאת עד ליום 1.11.16.

בפועל התובע לא ניצל את הזכות להמשיך ולהחזיק בעסק ולא מחזיק בו עוד מסוף אוקטובר 2016. כאשר ביקש התובע לפנות את הציוד של בית העסק מנעה בעדו המשיבה, או מי מטעמה, לעשות כן. לכן הגיש התובע ביום 15.12.16 כתב תביעה מתוקן ובקשה למתן צו עשה להשבת המיטלטלין המעוכבים תחת ידיה של המשיבה שלא כדין. לטענת המבקש אין למשיבה כל זכות עיכבון במיטלטלין, גם אם חייב הוא לה כספים. עוד נטען כי לכל היותר חייב דמי שכירות ושימוש עבור חודש אחד (כ- 18,900 ₪ כולל תשלום עבור חשמל) אולם חוב זה מתקזז כנגד הנזקים שגרמה לו המשיבה בהתנהגותה, בגינם תובע פיצוי בסך של 150,000 ₪.

יוער כי בין הצדדים לא נחתם הסכם בכתב. אין חולק כי הייתה כוונה לייסד שותפות וצורפה טיוטת הסכם, אולם הסכם זה לא נחתם ולטענת התובע בפועל היו יחסי שכירות בין הצדדים.

לכתב התביעה ולבקשה לא צורפה רשימת הציוד שעוכב על ידי המשיבה. בדיון מיום 25.12.16 התרתי לצרף את הרשימה לבקשה ובהתאם לבדיקה שערכו הצדדים לאחר הדיון, הציוד הכלול ברשימה (סומנה ת/1) נמצא בבית העסק ובפועל מעוכב על ידי המשיבה.

3.המשיבה לא הגישה תגובה לבקשה ומטיעוניה בדיונים שהתקיימו קשה להבין את נימוקיה לזכותה הנטענת להמשיך ולהחזיק את הציוד. בדיון מיום 25.10.16 למעשה הסכימה המשיבה כי יחסי הצדדים הם יחסי שכירות שעה שהגיעה להסכמה כי ישולמו דמי שימוש. המשיבה הגישה תביעה מקבילה כנגד המבקש והוריו (ת"א 43168-12-16) בה טענה כי הסכם השותפות לא נחתם וסוכם כי המבקש ישלם 50% מהכנסותיו ולא פחות מ- 18,900 ₪ לחודש. לטענת המשיבה במסגרת התביעה הנ"ל, חייב לה המבקש סך של 75,600 ₪ בגין השימוש בבית העסק.

לאחר בדיקת הציוד בבית העסק הודיעה המשיבה כי מוכנה להחזיר למבקש 6 פריטים (מספר 1,18,19,21,24,27 ברשימה שמוספרה על ידי ב"כ המשיבה). מבחינת פריטים אלו עולה כי למעט שתי ויטרינות לגלידה, מבקשת המשיבה להמשיך ולהחזיק בכל הציוד שמאפשר פתיחת בית עסק לגלידה. המשיבה מבססת טענתה לעיכבון על סעיף 11 לחוק המיטלטלין וטוענת כי מאזן הנוחות נוטה לטובתה מוכח הצהרת המבקש כי היה מוגבל בבנק ומנסה למצוא קונה לרכוש. בדיון הבהיר מר גואטה את רצונו ואף איין כי אם המבקש לא ישלם את חובו, ימכור את כל הציוד. לשיטתו יש למשיבה זכות להחזיק בציוד בגין החוב הכספי כלפיה. למרות שבדיון ביום 25.12.16 הועלו טענות כי בפועל קיימת שותפות וכי חלק מהציוד בבעלות המשיבה, לא פורטה טענה זו.

דיון והכרעה