ת"א 19314-02-14 ואח' שמעוני נ' כהן

1.בפני 2 תביעות כספיות שהדיון בהם אוחד, אשר הגישו הצדדים האחד כלפי משנהו. למען הסדר יכונה התובע בתיק 19314-02-14 והנתבע בתיק 18636-07-13 :"התובע" ואילו הנתבעת בתיק 19314-02-14 והתובעת בתיק 18636-07-13 תכונה: "הנתבעת".

בין התובע לנתבעת התקיימו יחסי שכירות על פיהם שכרה הנתבעת מהתובע דירה שפרטיה כמפורט בתביעה בישוב ביריה (להלן: "הדירה"). לטענת התובע, הנתבעת התגוררה בדירה עד לחודש 11/13 ונותרה חייבת דמי שכירות בסך 1500 ₪ לחודש עבור 30 חודשי שכירות דהיינו 45,000 ₪.

עוד טען התובע כי הנתבעת ניסתה להשתלט על הדירה וניהלה הליכי סרק משפטיים במטרה לעכב צו פינוי שניתן כנגדה ואף הגישה תלונה כנגד התובע במטרה להרחיקו מהדירה. בנוסף טען התובע כי הנתבעת גרמה נזקים לרכוש ולריהוט שבדירה: 10,500 ₪ -נזק לארונות מטבח ונזק בסכום של 2,500 ₪ לארון בחדר שינה. התובע תבע סך של 40,000 ₪ בגין הוצאות משפטיות הפסדים ועוגמת נפש בגין התנהלות הנתבעת בהליכים קודמים ותלונות שהגישה הנתבעת כנגדו. למרות שסך טענות התובע לנזקים מגיע כמפורט לעיל לסכום גבוה מהנתבע, הוגשה תביעתו ע"ס 83,000 ₪ בלבד.

2.הנתבעת טענה כי יש לדחות את התביעה מהטעם של העדר יריבות והפנתה להליך בת"א 16474-06-11 ממנו עולה לטענתה כי הנתבע אינו בעל הדירה. הנתבעת הכחישה טענות התובע לרבות בדבר הנזקים הנטענים והוסיפה כי דמי השכירות עמדו על 325$ לחודש בלבד ולא כנטען. עוד טענה הנתבעת כי בעת כניסתה לדירה השקיעה סך של 100,000 ₪ בשיפוצים וכי פנייתה לקבלת צו למניעת הטרדה מאיימת כנגד התובע נעשתה לאחר שאיים עליה.

בתביעה שהגישה הנתבעת כנגד התובע טענה הנתבעת כי נכנסה לדירה ב3/09לאחר שהשקיעה את חסכונותיה בשיפוץ הדירה ותוך הסתמכות על הבטחת התובע כי תוכל להתגורר בדירה לטווח ארוך וככל שתחפוץ. הנתבעת טענה כי לאחר שנתיים התברר לה שהמדובר בדירה בבעלות עמידר וזאת לאחר ששילמה 16,500 ₪ דמי שכירות ו100,000 ₪ השקיעה בשיפוץ הדירה. הנתבעת עתרה לחייב את התובע להשיב לה את הסך של 100,000 ₪ שלטענתה השקיעה בדירה ובהשבחתה וכן בסכום של 52,000 ₪ הפסד שנגרם לה לטענתה, בגין חוסר אפשרות לקבל סיוע בשכר דירה מאחר שעמידר סירבה לטענתה, למימוש זכאותה בטענה שהדירה ממלא של עמידר-יצוין כי הנתבעת זנחה טענה זו בתצהירה ולא חזרה עליה. עוד תבעה הנתבעת פיצוי בסך 98,000 ₪ בגין מצג השווא וההטעיה שביצע לטענתה התובע בכך שהשכיר לה דירה שאינה שלו תוך שהביא אותה להשקיע סכום כספי ניכר בדירה.

בתגובה לתביעת הנתבעת טען התובע, כי הנתבעת ידעה שמדובר בדירת עמידר והפסיקה לשלם לתובע דמי שכירות במשך 30 חודשים. התובע הפנה לפסק הדין לפינוי הנתבעת שניתן בהליך הקודם שנוהל בין הצדדים.

3.מלבד התובע והנתבעת העיד בפני גם מר מרדכי חקמון (להלן:"חקמון"),מטעם הנתבעת.

דיון

4.לאחר שעיינתי בכל המסמכים שבפני, התרשמתי מהעדויות שהושמעו ושקלתי את טענות הצדדים שוכנעתי כי דין תביעת התובע להתקבל בחלקה ודין תביעת הנתבעת להידחות.

גם אם התובע טען בחקירתו, כי לגבי השכירות בשנת 2009 סוכמו הדברים בע"פ וההסכם נחתם בין הצדדים רק בשנת 2010,התרשמתי שהן התובע והן הנתבעת לא חולקים על כך שההסכם שצורף לתצהיר התובע, הסכם מיום 19.3.09 (להלן: "ההסכם"), נחתם בין הצדדים גם אם בפועל נחתם רק לאחר שהנתבעת כבר התגוררה בדירה. גם הנתבעת הודתה בחקירתה כי ההסכם נחתם בדיעבד אחרי שכבר קיבלה את הדירה קודם לכן וביצעה בה שיפוצים (עמ' 15 לפרוטוקול). אכן, התובע היה מבולבל בראשית חקירתו וטען כי בגין בעיות ראיה וזיכרון אינו יכול, לאשר את ההסכם. יחד עם זאת, בסופו של דבר, אישר התובע כי ההסכם שצורף לתצהירו נכרת בין הצדדים, למרות שטען כי הנתבעת היא זו שכתבה אותו בכתב ידה. בכל מקרה, הנתבעת לא הכחישה כי זהו ההסכם שנכרת בין הצדדים ולכן, בניגוד לנטען בסיכומי הנתבעת, לא מצאתי משמעות מהותית לתשובותיו המבולבלות של התובע בעניין.

5.טענות הנתבעת כאילו הסכמת הצדדים הייתה כי תמורת שיפוץ בדירה תוכל להתגורר בה כמה שתחפוץ (סעיף 4 לתצהירה),לא רק שאינה הגיונית, אלא שהיא אף מהווה טענה בע"פ כנגד מסמך בכתב. הטענה אינה הגיונית שכן לא סביר שתינתן לשוכר דירה, רשות להתגורר בדירה לצמיתות, ללא תשלום וללא חישוב שווי השיפוץ אל מול דמי השכירות המוסכמים ביחס לתקופה המקזזת את אותו שיפוץ. הטענה אף נוגדת כאמור את שני ההסכמים שנכרתו, לטענת הנתבעת עצמה, בין הצדדים. בהסכם לשנת 2009 (אשר ע"פ עדות הנתבעת נכרת לאחר שכבר ביצעה את השיפוצים בעלות של 100,000 ₪) ,אין כל אזכור לשיפוץ בשווי הנטען, או לכך שהוסכם כי הנתבעת תוכל להתגורר בדירה "כמה שתחפוץ" ללא תשלום. גם בהסכם שנכרת בין הצדדים, לטענתה, ביום 15.4.10 (להלן: "ההסכם השני"),אין אזכור כנטען.

כשהנתבעת נשאלה מדוע לא מצאה לנכון לציין בהסכם את אותו סכום נטען של 100,000 ₪ שלטענתה השקיעה בדירה ,לא ידעה להשיב על השאלה (עמ' 16).