ת"א 1930-03-12 יצחק שטרן ושות' בע"מ נ' זעאתרה

1.התובעת הגישה כתב תביעה בסכום קצוב על סך 45,939.48 ₪ נגד הנתבע. נטען כי התובעת והנתבע חתמו על חוזה שכירות בלתי מוגנת על פיו שכר הנתבע מהתובעת עסק לשטיפת מכוניות. החוזה הנטען היה מיום 21.7.07. סוכם על דמי שכירות חודשיים בסכום של 2,200 ₪ בצירוף מע"מ. נטען כי החייב לא שילם ופיגר בתשלום דמי השכירות. סכום כתב התביעה, איפוא, היה בהתאם להעתק כרטסת הנה"ח שצורפה לתביעה שהוגשה ביום 5.4.12.

2.הנתבע הגיש התנגדות לתביעה אשר נדונה בפני כב' הרשמת הבכירה ספרא-ברנע. הנתבע נחקר על תצהירו. הוא הכחיש, לכאורה, את חתימתו על ההסכם. הוא הודה שהוא נותר במושכר עד שנת 2011. הוא ציין את מצבו הכלכלי הקשה והסתמכותו על הבטחותיה של התובעת להתחשב במצבו הכלכלי.

3.הרשמת הבכירה ספרא-ברנע, מחד-גיסא, ראתה לציין לחובת הנתבע ש"על אף שהמבקש מתכחש לתוספת על גבי ההסכם, הרי שהמשיך לשכור את הנכס לאחר תום ההסכם שצורף לכתב התביעה. המבקש גם הכחיש את חתימתו על ההסכם מיום 21.6.07, על אף שבתצהיר ובדיון לא הכחיש כי חתם על ההסכם". לנוכח זאת, ומשסיכמה הרשמת את מסקנותיה, היא זקפה לחובת הנתבע את "אופן ניהול הדיון על ידי המבקש, שהתכחש בתצהירו באופן סתמי לכל אירוע שארע לאחר יוני 2008, ולא הודה בבירור כי שהה במושכר עד סמוך למתן פסק הדין לפינוי נגדו, וגם בפניי ניסה להתחמק מלהודות בעובדות, ואף שבקשתו הייתה כללית וסתמית ורק בחקירה הנגדית עלו העובדות המשמשות לו הגנה" (עמ' 7 לפרוטוקול מיום 14.10.12).

4.מאידך-גיסא, ולחובת התובעת, נשקלה טענתו של הנתבע שהגיש אסמכתאות מהן עלה כי הוא שילם לתובעת סכומים של כ- 20,000 ₪ בסוף שנת 2011 ובתחילת שנת 2012. לעניין טענה זו רשמה הרשמת ש"עיון בכתב התביעה מלמד, כי אין אסמכתא לתשלומים אלה, ובכלל אין אסמכתא לסכום החוב הנתבע כ'סכום קצוב', אלא כרטסת הנה"ח נספח ה' לכתב התביעה, מסתיימת ביתרת חובה של 200 ₪". ועוד הטעימה הרשמת ש"גם בכרטסת שצורפה לבקשה לעיון חוזר בהליך הסעד הזמני, לא מצאתי אסמכתא לסכום התביעה" (שם).

5.הרשמת התירה לתובעת להגיש כתב תביעה מתוקן בסדר דין מהיר, בצירוף תצהיר. התיק נותב לטיפולי. בעקבות החלטתי התיימרה התובעת להגיש כתב תביעה מתוקן על סך 157,878.93 ₪. בעקבות השגות שנשמעו בפניי בעניין זה ניתנה החלטתי מיום 26.2.13. רשמתי שם ש"התובעת רשאית הייתה להגיש כתב תביעה, בכל ניסוח שהוא, אך בסדר דין מהיר". מנגד התובעת לא עשתה כן אלא הגישה כתב תביעה מתוקן בסדר דין רגיל, מבלי להגיש בקשה לכך לבית המשפט.

על יסוד שיקולים שנימנו שם החליטה התובעת להגיש כתב תביעה מתוקן בסדר דין מהיר, בנוסח זהה לכתב התביעה המתוקן הנ"ל, אך סכום התביעה הועמד על סך 75,000 ₪, שהוא הסכום המותר המירבי בסדר דין מהיר. הנתבע התגונן בפני התביעה.

6.בעקבות זאת הונחו בפניי תצהירי עדויות ראשיות. מטעם התובעת הוגש תצהירו של מר ישי רוט (להלן – "רוט"), מי שהיה מנהל השיווק והיזמות אצל התובעת בזמנים הרלוונטיים. מטעם הנתבע הוגש תצהירו-שלו. משכל אלו עמדו לנגד עיניי הסכימו ב"כ הצדדים כי יינתן פסק דין מנומק בדרך הרגילה על יסוד החומר שבתיק והגשת סיכומי טענות.

7.עיינתי במכלול חומר הראיות והטענות שבפניי ולא שבעתי נחת מהתנהלותם הדיונית של בעלי הדין. שהרי בעלי הדין, ביסודו של דבר, ממשיכים למחזר שורה נרחבת של טענות, שאינן צריכות לפנים, בעיקר לנוכח המתחייב מהחלטתה של הרשמת הבכירה ספרא-ברנע. והרי נהיר לחלוטין שחסרות שחר הן טענות הנתבע, ככל שלא עסקינן בסכום התביעה. אכן נהיר לחלוטין שהנתבע המשיך להחזיק במושכר עד אשר פונה ממנו, בעקבות פסק דין פינוי שניתן נגדו על ידי כב' השופטת ברסלב. ומשאלו הם פני הדברים חזקה שעל הנתבע לשלם לתובעת דמי שכירות שהותנו, ולו לאחרונה. משום כך לא צריכה לפנים טענת הנתבע אודות כך שתנאי אופציה הוספו על דרך זיוף, אם לאו. טענת הנתבע אודות כך שסוכמו עמו תנאי שכירות אחרים נטענה גם באורח סתמי, גם באורח לא מפורט ובעיקר ללא שמץ של תיעוד.