ת"א 19278-03-15 שומרוני ואח' נ' לנדסמן ואח'

עיינתי בבקשה לשינוי זהות המומחה ובתגובות שהוגשו:

1. התנהלות הנתבע אינה תקינה. שלח הוא דו"ח חקירה למומחה ביהמ"ש מבלי ששלח העתק במקביל לצד שכנגד.

2. הנתבע נסמך בתגובתו על ההלכה הידועה הקובעת כי מסמכים שנערכו לצורך משפט נהנים מחסיון. אף לטעמי דו"ח חקירה נהנה לרוב מחסיון שכזה.

3. אלא שבאותה נשימה עשה הנתבע מעשה ושלח דו"ח החקירה למומחה ביהמ"ש, מבלי ששלח אותו לעיונם של יתר הצדדים. לכל הפחות אם סבר הנתבע שיש בידו זכות לנהוג כך – מן הראוי היה לשתף את ביהמ"ש ולבקש הוראות בטרם ייעשה מעשה. הרי צפוי שיתר הצדדים או חלקם יזדעקו בתגובה למהלך כזה.

4. בכך יצר הנתבע "יציר כלאיים" שאינו מוכר בדין. מסמך שנהנה מחסיון של חומר שהוכן לקראת משפט – רשאי בעל החסיון שלא לחשפו, גם אם הוא כולל מידע שיכול לפעול לטובתו של הצד השני. יש כאן חריג לכלל המאפשר לצד לקבל עיון במסמכי הצד שכנגד שמא ימצא בהם מסמך רלבנטי המועיל לעמדתו. אולם החיסיון הנו היפוכו של השימוש במסמך. הטוען לחסיון לא יוכל לעשות שימוש במסמך.

5. בעניין זה אין הבדל , ולא צריך שיהא הבדל בין מסמך המוגש לעיונו של מומחה מטעם ביהמ"ש לבין מסמך המוגש לביהמ"ש. מומחה מטעם ביהמ"ש הוא ידו הארוכה של ביהמ"ש , וכל מסמך הנשלח אליו צריך שישלח בהעתק ליתר הצדדים, ופתוח הוא כמובן גם לעיונו של ביהמ"ש.

6. להבדיל – יש לעתים מסמכים עליהם חל החסיון של חומר שהוכן לקראת משפט, אך מבוקש לעשות בהם שימוש מאוחר, לאור פוטנציאל הזמתי זה או אחר הטמון בהם. היינו לדחות הליכי הגלוי והעיון במסמך. צד המבקש לעשות כן חייב לגלות את המסמך (חייב הוא לגלותו גם במקרה שהוא טוען לחסיון, להבדיל ממתן עיון בו); ולא לטעון לחסיון, אלא לציין בגילוי שמבוקש לתן העיון בשלב מאוחר (לרוב לאחר שמגיש הצד השני תצהיריו או במהלך החקירה הנגדית). זאת מכוח סמכותו של ביהמ"ש להורות על דחיית שלב העיון במסמכים בעלי פוטנציאל הזמתי (רע"א 4249/98 סוויסה נ' הכשרת הישוב; רע"א 5266/10 פלוני נ' מרכז רפואי פלוני). החיסיון מנוגד במהותו לבקשה לעשות שימוש במסמך.

7. אין לצד שום זכות קנויה שינתן לו היתר לתן עיון מאוחר במסמכים שבידו. צד החפץ שכך ייעשה חייב לפנות בבקשה לביהמ"ש ולבקש היתר. לביהמ"ש יש סמכות עיון במסמך במעמד צד אחד, לצורך הכרעה בבקשה (כפי שיכול הוא לעיין בו לצורך הכרעה בטענת חסיון, מכוח תק' 119 לתקנות סדר הדין האזרחי).

8. אני שם בצריך עיון את השאלה האם רשאי צד לדחות שלב המשלוח של מסמך בעל פוטנציאל הזמתי למומחה מטעם ביהמ"ש, באנאלוגיה להלכת סוויסה, עד שיקבל המומחה המסמכים מיתר הצדדים. למצער חייב צד החפץ לנהוג כך לקבל היתר מראש מביהמ"ש בבקשה שיגיש, ולא להעמיד יתר הצדדים וביהמ"ש בפני עובדה מוגמרת. מכל מקום ברגע שממציאים מסמך למומחה – חובה להעבירו במקביל ליתר הצדדים. לא כך נעשה כאן.