ת"א 19260-03-14 ברבי ואח' נ' בוכבינדר ואח'

לפניי בקשה לזימון עדים.

לאחר עיון בבקשה בתגובת הצדדים ובתשובת המבקשים לתגובות הצדדים, סבורני כי לא ניתן להיעתר לבקשה במתכונתה הנוכחית, ואנמק מסקנתי.

אין מחלוקת בין הצדדים כי הבקשה הוגשה זמן רב לאחר המועד שנקבע להגשת תצהירי עדות ראשית מטעם הצדדים כאמור בהחלטתי מיום 7.9.14 , לאחר הגשת תצהירי עדות ראשית של התובעת הנתבעים וצדדי ג' ו-22 ימים בלבד לפני מועד ההוכחות, מבלי שצורפו תצהירי העדים אותם מבוקש לזמנם.

אלא שלטענת המבקשים סדרי דין אינם מיטת סדום ויש להיעתר לה על מנת שלא לגרום לעיוות דין ומשעדותם תתרום לבירור האמת.

תקנה 158(א) לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות") מעגנת את כלל סדר הבאת הראיות, הקובע כי ראיות התובע ובכלל זה עדיו ישמעו קודם לעדי הנתבע.

בפסקי הדין רע"א 4617/03 טמבור בע"מ נ' איתן אטיאס ורע"א 3247/04 מוסך ישראל טורס נ' אושר גדסי בית המשפט העליון עמד על כך כי אין בתקנה 168 לתקנות כדי לשנות מהכלל הקבוע בתקנה 158(א) לתקנות, כשהחלטה כי הנתבע יגיש את תצהיריו בטרם יוצגו עדויות התובע כולן משמעה שינוי בסדר הבאת הראיות.

תקנה 168(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות") קובעת כדלקמן:

"לא הגיש בעל הדין תצהיר של עד כפי שנדרש על פי תקנה זו או על פי תקנה 143, לא יורשה להביא את העד או להוכיח את העובדה, אלא אם כן שוכנע בית המשפט, על פי בקשת בעל הדין הנתמכת בתצהירו, כי התצהיר לא הוגש מסיבות מוצדקות".

התקנה קובעת מפורשות כי בעל דין יורשה לסטות מן הכלל של סדר הבאת הראיות ולהביא עד אשר לא הוגש תצהירו , רק אם ישוכנע בית המשפט ע"פ בקשתו של בעל הדין הנתמכת בתצהירו כי התצהיר לא הוגש מסיבות מוצדקות.