ת"א 19187-03-12 JKV BETEILIGUNEGES GMBH ואח' נ' דביר ואח'

לפני בקשה להורות על חיוב המשיבים להפקיד ערובה להבטחת הוצאותיה של המבקשת בתביעה שכנגד שהוגשה על ידי המשיבים. המשיבים 1-3 הינם אנשים פרטיים בעוד שהמשיבות 4-5 הינן חברות בערבון מוגבל.

טענות המבקשת

התביעה שכנגד אשר הוגשה על ידי המשיבים הינה בסכום של 80,000,000 ₪. לטענת המבקשת, המדובר בתובעים מתוחכמים, אשר תביעתם היא בבחינת "מיזם עסקי", אשר היו רשאים להגיש את תביעתם רק לאחר שזכויות התביעה של חברת מונלייט אלחוט בע"מ (להלן: "חברת מונולייט"), המצויה בפירוק הומחו להם על ידי מפרק חברת מונלייט באישור של בית משפט של פירוק (על החלטת בית משפט של פירוק להמחות את זכויות התביעה הוגש ערעור לבית המשפט העליון ע"א 7102/12.

ממשיכה וטוענת המבקשת כי התמודדות עם התביעה שכנגד תדרוש ממנה משאבים אדירים, הן בשל סכום התביעה הן בשל המסכת הטענות הנתבעות בתביעה שכנגד הנוגעות לאירועים משנת 2003 וחובקי עולם. בהקשר זה טענה המבקשת כי הגשת תביעת המשיבים כתביעה שכנגד נועד להקשות ולסרבל את הליכי בירור תביעתה שלה ואגב כך לרפות את ידיה ביחס לתביעתה.

המבקשת חוששת מהיום בו התביעה כנגדה תדחה והיא תעמוד בפני שוקת שבורה בבואה לגבות את הוצאות המשפט אשר היא מאמינה כי יפסקו לזכותה.

כאמור, המשיבות 4-5, הן חברות בערבון מוגבל, ועל כן, ביחס להן חל סעיף 353א לחוק החברות, תשנ"ט-1999 (להלן: "חוק החברות"). המבקשת חזרה וציטטה שורה של הלכות, אשר בתמצית קובעות כי לבקשת נתבע, חברה בערבון מוגבל תפקיד ערובה להבטחת הוצאתיו אלא אם תראה החברה כי אין כל חשש לאי עמידה בהטלת הוצאות.

באשר למשיבים 1-3, אשר כאמור הינם אנשים בשר ודם וביחס אליהם חלה תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות"). המבקשת טענה כי על אף שהכלל ביחס לאנשים בשר ודם הינו הפוך מהכלל הנוגע לחברה בערבון מוגבל, קרי, אין לחייבם בהפקדת ערובה אלא אם מוכח כי יש חשש ליכולתם לעמוד בתשלום הוצאות, במקרה זה החריגים לכלל, לשיטת המבקשת, מתקיימים. בראש ובראשונה הצביעה המבקשת על סכום התביעה שכנגד, כשלעצמו לדידה מצדיק חיוב בהפקדת ערובה.

כך טענה המבקשת כי אין בין המשיבים 1-3 ובינה כל יריבות ולכן קיימת סבירות גבוהה כי תביעתם תדחה. כמו כן, מצביעה המבקשת על הסכם בין מפרק חברת מונולייט לבין המשיבים לפיו המשיבים יישאו בהוצאות ההליכים לרבות למתן ערובה וערבונות. מכאן למדה המבקשת כי המשיבים צפו מראש כי יידרשו להפקדת ערובה ומביעה את חששה כי כיון שהלכה למעשה אין מדובר בעילות תביעה אישיות שלהם, יבקשו המשיבים לחמוק מתשלום ההוצאות על ידי גלגול החוב על חברת מונולייט המצויה בפירוק.

על כך הוסיפה המבקשת כי ההסכם האמור בין המפרק לבין המשיבים, מותנה בדחיית הערעור התלוי ועומד בבית המשפט העליון ביחס להמחאת זכויות התביעה של חברת מונולייט למשיבים. כך, ככל הערעור יתקבל, חוששת המבקשת כי המשיבים יתכחשו לחובתם לשאת בהוצאותיה ככל שייחויבו בכך.