ת"א 19172-07-15 אנגל ואח' נ' האפוטרופוס הכללי מחוז חיפה והצפון(אחר/נוסף) ואח'

לפני בקשת הנתבע 1 (להלן: "המבקש") לסילוק על הסף. התובעים (להלן: "המשיבים") הגישו תגובתם לבקשה. המבקש הגיש תשובה לתגובה. התביעה היא לפינוי הנתבעים מהנכס נשוא התובענה ותשלום דמי שימוש ו/או שכירות ראויים.

טענות הצדדים:

לטענת המבקש- האפוטרופוס הכללי, יש למחוק ולחלופין לדחות את התביעה כנגדו על הסף בהתאם לתקנות 100-101 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. לטענתו מדובר בתביעה שהיא חידוש של תביעה קודמת אשר נמחקה בעבר. לטענתו הוא איננו בעל דין נכון בתובענה ועל טענות התובעים להתברר כנגד הנתבעים 2-3 בלבד. לטענתו הוא ניהל בעבר את נכסי המנוח וולר צבי ז"ל על פי חוק האפוטרופוס הכללי ומכוח צו ניהול שניתן בבית המשפט המחוזי ביום 22.2.93 בתיק 234/93. בשנת 2011 שוחררו נכסי המנוח מטיפולו של המבקש לידי מנהל עזבונו עוה"ד גמזו. בשנת 2014 ניתנה על ידי בית המשפט המחוזי בחיפה תעודת שחרור, על פיה הסתיים סופית ניהולו של האפוטרופוס הכללי את נכסי המנוח. על אף שהמבקש הודיע למשיבים על דבר שחרור הרכוש כאמור הגישו המשיבים ביום 12.1.12 תביעה כנד המבקש בבית משפט השלום בחיפה לסילוק ידו מהנכס נשוא התובענה שלפני. המבקש ביקש כבר אז את מחיקת התביעה כנגדו וביום 26.2.12 הורה בית המשפט על מחיקת התביעה תוך חיוב המשיבים בהוצאות משפט. למרות זו הגישו המשיבים את התביעה שלפני, אליה צרפו את פעם נוספת את המבקש. לטענת המבקש אין למשיבים כל עילת תביעה או יריבות כנגדו. המבקש מציין כי עקב טעות לא הוסרה מנסח הרישום הערת ניהול של האפוטרופוס הכללי שנרשמה על זכויות החכירה של המנוח. ביום 2.8.15 שיגר המבקש לרשם המקרקעין בקשה למחיקת הערת הניהול וההערה נמחקה מנסח הרישום.

המשיבים מתנגדים לבקשה. לטענתם די בעובדה כי הערת האזהרה הרשומה לטובת המבקש לא נמחקה עד להגשת התביעה בכדי לדחות את הבקשה. לטענתם, התביעה כוללת רכיבים כספיים לגביהם לא ניתנה כל התייחסות בבקשת המבקש . לטענתם, גם לגבי תביעת הפינוי המצב אינו ברור שכן לטענת עו"ד גמזו הוא התפטר מתפקידו כמנהל העיזבון במרץ 2015 וקיימת אפשרות שניהול הדירה חזר או עומד לחזור לידי המבקש.

המבקש בתשובתו מציין כי טענת משיבים לפיה עו"ד גמזו התפטר מתפקידו כמנהל העיזבון וכי קיימת אפשרות שניהול הנכס יושב לידי המבקש לא נטענה בכתב התביעה וממילא אין בכך בכדי להקים עילת פינוי כנגד המבקש. לטענת המבקש, משוחרר הרכוש מניהולו הוא אינו רשאי להמשיך לפעול בניהול הדירה, סעד הפינוי כנגדו הוא תיאורטי בלבד וגם אם יעלה בידי המשיבים להוכיח את העובדות בכתב התביעה הם לא יהיו זכאים לקבל מהמבקש את סעד הפינוי המבוקש על ידם. באשר לסעד הכספי מששוחרר הרכוש מניהול המבקש הרי שגם פירות נכסי הנאמנות ככל שיהיו כאלו, שוחררו לידי יורשי המנוח באמצעות מנהל העיזבון בניכוי שכר הניהול של האפוטרופוס הכללי. לפיכך עומד המבקש על בקשתו למחוק על הסף את התביעה כנגדו. לחלופין, טוען המבקש כי יש למחוק סעיפים מכתב התביעה הנוגעים לסעד הפנוי והסעד הכספי. לטענתו, לכל היותר רשאים המשיבים לתבוע ממנו את ההפרש של דמי השכירות שנטען ששולמו לאפוטרופוס הכללי, לבין דמי השימוש הראויים הנטענים על ידי המשיבים. עוד מציין המבקש כי ככל שהטענה בדבר התפטרות עו"ד גמזו מתפקידו כמנהל העיזבון נכונה, על המשיבים לתקן תביעתם ולצרף את יורשי המנוח כנתבעים.

דיון:

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים מצאתי לנכון לקבל את הבקשה באופן חלקי.

ההלכה היא כי סילוק תובענה על הסף, בין בדרך של מחיקה ובין בדרך של דחייה, הוא אמצעי שאינו ננקט כדרך שבשגרה, ובדרך כלל יעדיף בית המשפט, במידת האפשר, שלא לנקוט את באמצעי הקיצוני של דחיית התביעה בטרם דיון ענייני בתובענה פן תיפגע, יתר על המידה, זכותו הבסיסית של נפגע לפניה לערכאות.

ראה בת.א. (מחוזי ת"א) 2111-01 חלקה 90 בגוש 6747 בע"מ נ' עיריית חולון, תק- מח 2003(4), 6276.

"מחיקת תובענה או דחייתה על הסף הם בגדר אמצעים הננקטים בלית ברירה ופתרון עניני של כל מחלוקת, לגופה, הוא לעולם עדיף. רצוי על כן שבית המשפט יבכר תמיד דיון עניני בפלוגתא על פתרון דיוני-פורמליסטי אשר מהווה לפעמים סוף פסוק לתיק הקונקרטי, אולם אינו סוף הדרך מבחינת המשך ההתדיינות סביב אותו ענין.".