ת"א 19150-07-13

1. פסק-דין זה ניתן על דרך הפשרה, לפי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד – 1984 וזאת מכוח הסכמת הצדדים, כמפורט בפרוטוקול מהיום.

2. כבר בראשית הדברים אדגיש, כי בעובדה שהצדדים הסכימו והסמיכו את בית המשפט להכריע על דרך הפשרה, יש להצביע על כל אחד מן הצדדים כמי שמבקש לסיים את הסכסוך בדרך של פשרה ולא בהכרעה שיפוטית חדה ונוקבת, אשר יהיו בה קביעות וממצאים חד משמעיים ביחס למי מהצדדים. בעניין זה כבר נקבע בפסיקה: "הסכמה זו מקפלת בתוכה את נכונותו של כל צד שלא לעמוד בתוקף על כל טענותיו בבחינת "יקוב הדין את ההר" ואת נכונותו של כל צד להטות אוזן קשבת לטענות חברו. המשפט מכיר בחשיבות ערך האמת, אך גם ביחסיותו של ערך זה. המשפט מתרחק מערכים מוחלטים ומחפש פשרה- המשקפת את מלוא המורכבות של הקיום האנושי- בין ערכים מתנגדים. דווקא החיפוש אחר ערכים ובהם החיפוש אחר האמת מביא את המשפט לצורך הדורש לאזן בין ערכים מתנגשים (ראה אהרון ברק- על משפט שיפוט ואמת, משפטים כ"ז (תשנ"ו) 11). כבר נקבע כי פסיקת בית המשפט בהליך לפי סעיף 79 איננה מוגבלת לד' אמותיו של הדין המהותי אלא גם לעקרונות ושיקולים של מוסר, חירות, צדק, שלום ויישור הדורים" (ת"א (ת"א) 726247/06 סלקום ישראל בע"מ נ. בריטניה ישראל מעוף נכסים והשקעות בע"מ).

3.כפי שהובהר והוסכם על ידי הצדדים, פס"ד זה אשר ניתן על דרך הפשרה אינו מנומק. בעניין זה אזכיר את ההלכה כי מוטב שפס"ד על דרך הפשרה לא ינומק בשל מורכבות השיקולים העומדים בבסיסו ואשר אינם ניתנים למדידה ומשקל (ראה רע"א 3876/01 פלסט בע"מ נ. שיטרית, שם סקר בית המשפט את הבסיס להלכה זו).

4.עיינתי בכל המסמכים שבפני ושקלתי את טענות הצדדים. הבאתי בחשבון שיקולים מן הדין,אך גם כאלו החורגים מהדין המהותי והראויים בעת הכרעה על דרך הפשרה כאמור. כפי שצוין לעיל,מן הראוי שפסק דין על דרך הפשרה לא ינומק. לפיכך,אציין רק בתמצית כי אין לקבל טענת ב"כ הנתבעת לעניין נטל ההוכחה המוטל לדבריו על התובע,שכן אין חולק שהרכב המבוטח נפגע בתאונה במועד הנטען,כי הרכב נגרר ונגרם לו נזק של אובדן גמור. טענות הנתבעת הינן למעשה טענות כי יש לדחות התביעה,בין היתר,בהתאם לסעיף 25 לחוק חוזה ביטוח, התשמ"א. הנטל להוכחת "כוונת מרמה" ע"פ סעיף זה, על כל שלושת יסודותיה,כמפורט בפסיקה, מוטל על הנתבעת. יחד עם זאת, אין להתעלם מהתמיהות(!!)העולות בגרסת התובע בהתייחס למסמכים שהציגה הנתבעת בפני.

לאחר ששקלתי את כל האמור,אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע סך של 43,000 ₪ בתוספת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד אשר, לאור העובדה כי מדובר בהכרעה על דרך הפשרה, יעמדו על סך כולל של 5,000 ₪ בלבד.

סכומים אלו ישולמו לתובע תוך 30 יום מעת שימציא לנתבעת אישור על הסרת השיעבוד המופיע ברישיון הרכב שצורף לתצהירו.

(כפי שכבר נקבע בהחלטה מהיום,מאחר שלא נשמעו הוכחות,אני מורה על החזר המחצית השניה של האגרה).