ת"א 19140-11-12 תמיר ואח' נ' י.זילברמינץ ובנו בע"מ ואח'

לפני "בקשה דחופה מטעם נתבעות 1 ו- 2 (המבקשות – התוספת שלי – א.ב.) להורות הנתבעים (כך במקור – המשיבים – התוספת שלי א.ב.) להמציא מסמכים אליהם מפנה המומחה מטעמם".

המשיבים הגישו בחודש נובמבר 2012 נגד המבקשות כאן ונתבעים נוספים תביעה כספית לבית המשפט המחוזי מרכז, בגין נזקי רכוש וגוף. בית המשפט המחוזי הורה על העברת התביעה לבית משפט זה.

לכתב התביעה צורפה חוו"ד רפואית.

במשך השנים בהן נוהלה התביעה בבית המשפט המחוזי, כך טוענים הצדדים, הם ניהלו הליכים לפשרה אשר לא הבשילו. ב- 16.7.15, עם העברת התובענה לבית משפט זה ניתנה החלטה המורה לצדדים להשלים הליכים מקדמיים בתוך 21 יום וכן ניתנו הוראות לעניין תצהירי עדות ראשית.

עתה עותרות המבקשות להורות למשיבים להמציא להם כתב ויתור מסודיות רפואית וכן את כל המסמכים עליהם מבסס מומחה המבקשים את חוות דעתו הרפואית. ודוק, לא ברור מדוע בחלוף שלוש שנים הוגדה הבקשה כדחופה.

המשיבים מתנגדים לבקשה וטוענים כי כלל לא בוצעה אליהם פנייה להמצאת המבוקש אלא פנייה ישירה לבית משפט זה. עוד טוענים המבקשים כי הליך גילוי המסמכים תם מזמן.

לשיטת המבקשים בתשובתם, המסמכים נחוצים להם על מנת להכין הגנתם כדבעי. עוד הם טוענים כי המשיבים, בסירובם, פועלים בחוסר תום לב. בנוסף מפנים המבקשים לתקנה 134א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן: "תסד"א") הקובעת שיש לצרף לחוו"ד אסמכתאות אשר היוו בסיס לחווה"ד ואשר לא ניתן לאתרן בנקל.

הליכים משפטיים יש לנהל בתום לב ובקלפים גלויים. אין זה ראוי למנוע מבעל דין עיון במסמכים אשר מצויים בידי צד אחד, למעט במקרים חריגים שאינם נחוצים לענייננו.

מאידך, יש לזכור כי מועדים הקצובים בחיקוק ואף אלה הקצובים בהחלטות בית המשפט אינם בגדר המלצה, אלא יש לבצען. אי עמידה במועדים משבשת את יומנו של בית המשפט ומונעת את בירור ההליך לגופו ובכך לעיתים נגרם עיוות דין.