ד.כ. נ' המאגר הישראלי לביטוח רכב-"הפול" בע"מ

לפניי בקשה להבאת ראיות לסתור קביעת הועדה הרפואית מטעם המוסד לביטוח לאומי בהתאם להוראות סעיף 6ב לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה – 1975 (להלן: החוק ). בנוסף התבקש מינוי מומחה רפואי בשטח הנוירולוגי.

רקע

1. המבקש, הוא התובע בתביעה על פי החוק בעקבות תאונת דרכים מיום 31/5/2009. המשיבה היא מבטחת הקטנוע בו נהג המבקש בזמן התאונה והאחראית לפצותו על פי החוק. התאונה הוכרה כפגיעה בעבודה על ידי המוסד לביטוח לאומי (להלן : המוסד ). למבקש נקבעה על ידי ועדה רפואית מטעם המוסד נכות משוקללת בשיעור 19%; 10% בשטח האף אוזן גרון בגין טנטון תמידי ו- 10% בתחום האורתופדי בגין מצב לאחר שברים ברגל מהם סבל כתוצאה מהתאונה.

    

   המבקש אינו חולק על קביעת המוסד בשטח האף אוזן גרון, ובקשתו מכוונת לסתירת הקביעה בשטח האורתופדי. בנוסף עותר המבקש למנות מומחה בשטח הנוירולוגי מטעם בית המשפט.

    

    

   הבקשה וטענות הצדדים

    

2. עניינו של המבקש נדון בפורמים שונים ; ועדה מדרג ראשון ועדת ערר וכן בבית הדין לעבודה (להלן : בית הדין ). בנוסף המבקש פצח בהליך של החמרת מצב כאשר היה בשני סבבים בוועדות ערר והחמרת מצב וכן בבית הדין לעבודה.

    

   המבקש מתבסס בבקשתו על טיעון מרכזי לפיו הוועדות השונות ובית הדין שגו שגיאה משפטית ביישום תקנות המוסד לביטוח לאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז – 1956 (להלן: התקנות ). אין עסקינן בשגיאה רפואית ומכאן מתבקש מתן היתר להבאת ראיות לסתור קביעת המוסד.

    

   כתוצאה מהתאונה סבל המבקש משברים ופגיעות ב- 2 מפרקים: מפרק הקרסול ומפרק הערקום והעקב (להלן : המפרק הסובטלרי ). לטענת המבקש, הסעיף אשר מקנה אחוזי נכות ביחס להגבלות במפרק הקרסול הוא סעיף 48(3) לתקנות ובהתאם לו הגבלה ניכרת של תנועות הקרסול מקנה נכות בשיעור של 10%. בעוד שהסעיף שמסדיר את המגבלה במפרק הסובטלרי הוא סעיף 49(2)(ו) שמקנה נכות בשיעור של 20% בגין : "הגבלת תנועות בפרקי כף הרגל subtalar joint או Tarsal joints עם דפורמציה או כאבים".