ת"א 19055-12-13 ד' ואח' נ' שירותי בריאות כללית

התובעת 1 (להלן: התובעת), ילידת 1977, הרתה בחודש ספטמבר 2006 לאחר סדרה של טיפולי הפריה חוץ גופית שכללו השתלת עוברים ברחמה. במהלך ההריון הצביעה בדיקת חלבון עוברי (התבחין המשולש) שנערכה לה על תוצאה המעוררת חשש לפיו העובר לוקה בתסמונת דאון. התובעת ובעלה (הוא התובע 2, להלן: התובע) סרבו לביצוע כל בדיקה נוספת בהקשר זה כשהם מנמקים את סרובם בטעמי אמונה דתית. התובעים הבהירו בתצהיריהם בהקשר זה כי על פי אמונתם הם מנועים מלבצע כל בדיקה שעלולה להתערב במעשה הבריאה, ואסורה עליהם הפסקת הריון מכל סוג שהוא. בתום ההריון נולד בנם של בני הזוג, הלוקה בתסמונת דאון (להלן: הילד).

התובעים סבורים שעל הנתבעת לפצותם בגין לידת הילד. לשיטתם היה על רופאי הנתבעת, שביצעו את טיפולי ההפריה החוץ גופית בתובעת, ליידע אותם בדבר האפשרות לביצוע בדיקת סקר טרום השרשה (PGS) קודם להשבת העוברים לרחם. בבדיקה זו ניתן היה לזהות את הכרומוזום הפגום הגורם לתסמונת דאון, ולהימנע מהשתלת עובר הלוקה בפגם זה ברחמה של התובעת. התובעים טוענים כי היו מבקשים לבצע בדיקה מעין זו לו היתה מוצעת להם, וכי היא מותרת על פי מצוות דתם. עוד טוענים התובעים (ולכל הפחות כך טען המומחה מטעמם) כי מוטלת חובה להציע בדיקה זו לכל אשה העוברת הפריה חוץ גופית גם אם לא ידוע על כל סיבה שאמורה להביא לכך שהיא חשופה לסיכון מעבר לרגיל להופעת תסמונת דאון בעובר. כן טוענים התובעים כי די בעצם השתלת עובר פגום ברחמה של התובעת כדי להקים אחריות לנתבעת.

הנתבעת טוענת כי בדיקת הסקר הטרום השרשתית בוצעה בשנת 2006 במרכז רפואי אחד בלבד בארץ וגם במסגרתו נערכה במקרים בודדים בלבד. לטענתה מדובר בבדיקה שמפחיתה את הסיכוי להרות; נטילת הביופסיה מהעובר עלולה לגרום לפגיעה שתביא להשמדתו; וקיימת מחלוקת בספרות הרפואית בנוגע לסיכונים לטווח ארוך ליילודים שנולדו בעקבותיה. לפיכך לא היה מקום להמליץ לתובעת, שלא היתה חשופה לסיכון ידוע כלשהו, על ביצועה. על כל אלה הוסיפה הנתבעת וטענה כי בכל מקרה התובעים לא היו מבצעים את הבדיקה, הן בשל החשש כי היא תפגע בסיכוי התובעת להרות וזאת לאחר שלא עלה בידה להיכנס להריון במסגרת חמישה ניסיונות הפריה; הן מסיבות דתיות; הן בשל העובדה כי ביצוע הבדיקה הותנה בביצוע בדיקות מעקב נוספות במהלך ההיריון, והתובעים היו מסרבים לכך; והן בשל העלות הכספית העצומה שנלוותה לביצוע הבדיקות, העולה פי כמה וכמה על המשאבים שהיו ברשות התובעים.

על מנת להקל על מרוצת הקורא יובהר כי המומחים מטעם הצדדים התייחסו בחוות-דעתם ובחקירותיהם לשני סוגי בדיקות: אבחון גנטי טרום השרשה, בדיקה המכונה PGD (Preimplantation Genetic Diagnosis), וסקר גנטי טרום השרשה, בדיקה המכונה PGS (Preimplantation Genetic Screening).

שתי הבדיקות נערכו, נכון לשנת 2006, באמצעות ביופסיה שבוצעה בעובר המורכב מ-6 עד 8 תאים בלבד. בבדיקה הוסרו מהעובר תא עד שניים. בתאים אלה בוצעו הבדיקות. לאחר שהבדיקות בתא או בשני התאים שהוסרו הראו על תוצאות תקינות, הושתל העובר ברחם. [במאמר מוסגר יוער כי כיום מבוצעות הבדיקות על עוברים המורכבים ממספר תאים גדול פי כמה].

מחוות-הדעת ומהספרות שהוגשה עולה כי בדיקת האבחון הגנטי הטרום השרשתי, היא בדיקת ה- PGD, משמשת לצורך איתור בעיה גנטית מוגדרת בעובר על רקע קיומה של בעיה גנטית ידועה אצל ההורים. במהלך בדיקה זו נבחנת השאלה אם העובר לוקה בתסמונת או תסמונות גנטיות ספציפיות בשל ההיסטוריה הרפואית של ההורים. כך, לדוגמה, כאשר אחד ההורים או שניהם ידועים כנשאי טיי-זקס (והשכיחות להופעת הפגם הגנטי אצל העובר היא לפיכך 25%-50%) תיבחן בבדיקה זו האפשרות כי העובר לוקה בפגם זה. בבדיקה נבחן קיומו או חסרונו של גן או מקטע DNA מוגדר מראש. אין מחלוקת כי בדיקה זו הוצעה לזוגות הנושאים פגם גנטי ידוע, וכללים לעניינה נקבעו בחוזר משרד הבריאות 50/2006 שפורסם ביום 20.12.06 (כשלושה חודשים לאחר השגת ההריון מושא התביעה).

בדיקת הסקר הטרום השרשתי (PGS) בוחנת באמצעות ביופסיית תאים מהעובר מספר מוגדר של כרומוזומים. אין מחלוקת כי בשנת 2006 נבדקו כחמישה כרומוזומים עיקריים (כיום נבדקים 24 כרומוזומים), ובכלל זה כרומוזום 21 שבדיקתו עשויה להצביע על כך שהעובר לוקה בתסמונת דאון. מהלך הבדיקה בשנת 2006 כלל, בין היתר, סמנים בעלי צבע פלואורסנטי המאפשרים לדעת כמה עותקים מכל כרומוזום מצויים בתא. בדרך זו ניתן היה לגלות כי בתא קיימים שלושה עותקים של כרומוזום 21, דבר המעיד על קיומה של תסמונת דאון.