ת"א 1905-02-14 נשר נ' בנק הפועלים בע"מ

בפניי בקשה לגילוי ועיון במסמכים לפי סעיף 198א לחוק החברות, התשנ"ט-1999 (להלן: "חוק החברות").

המבקש הינו בעל מניות בבנק הפועלים (להלן: "הבנק"), המעוניין לקבל לידיו שורה של מסמכים על מנת לבחון האם להגיש בקשה לאישור הגשת תביעה נגזרת נגד מספר נושאי משרה - בעבר ובהווה - שכיהנו כחברי "ועדת האשראי" של הבנק.

לטענת המבקש, ביסוד בקשתו עומד חשש ממשי כי אותם נושאי המשרה פעלו שלא לטובת הבנק ביחס להלוואה בסך של כ-150 מיליון ש"ח, אשר ניתנה לחברת טומהוק השקעות בע"מ (להלן: "טומהוק" ו"ההלוואה", בהתאמה). זאת על רקע קיומה לכאורה של מערכת ענפה של קשרים אישיים ועסקיים בין אותם נושאי משרה ובין בעל השליטה בטומהוק, נוחי דנקנר (להלן: "דנקנר").

באופן קונקרטי ובהתחשב במידע המוגבל המצוי בידו בשלב זה, המבקש ביקש להצביע על כך שלהבנתו בשנת 2011 ביטל הבנק את הבטוחה היחידה הייתה מצויה בידו - שיעבוד שרשמה טומהוק לטובת הבנק, לשם הבטחת חובותיה ללא הגבלת סכום - בעוד ההלוואה טרם נפרעה. כמו כן, לטענת המבקש מועד פירעון ההלוואה חלף זה מכבר ואילו הבנק לא נקט בצעדים המתבקשים בכדי לגבות את חובו.

המבקש מנה את שמות חברי ועדת האשראי בתקופה הרלוונטית שהיו נגועים בניגוד עניינים, לטענתו, ופירט מהם הקשרים הקיימים לכאורה בין כל אחד מהם ובין דנקנר או מי מחברות קונצרן אי.די.בי שהיה בשליטתו.

מלבד זאת, המבקש תמך את בקשתו ברישומי רשם החברות המעידים על ביטול השיעבוד הנ"ל, וכן במספר מסמכים - כתבות מן העיתונות הכלכלית, אמרת אגב בהחלטה שנתן בית המשפט בעניין אחר, פרוטוקול דיון בוועדת הכספים של הכנסת ומכתב ששלחה עמותת "התנועה למען איכות השלטון בישראל" לבנק הפועלים - בכולם הועלו שאלות ותמיהות באשר להתנהלות הבנק בכל הנוגע לדנקנר ולהלוואות שניתנו לו.

מנגד, הבנק השיב בתגובתו כי יש לדחות את הבקשה בשל חובת הסודיות והחיסיון הבנקאי, בה הוא חב כלפי לקוחותיו ואשר לפיה הוא איננו רשאי להתייחס לעניינים אישיים של מי מלקוחותיו ובוודאי שאיננו יכול למסור לעיון מסמכים פרטיים וחסויים של לקוח, לידי צדדים שלישיים.

זאת ועוד; לטענת הבנק, בשל החיסיון הבנקאי הוא אף אינו יכול להשיב לשאלה אם בכלל ניתנה ההלוואה לטומהוק, אם לאו.

עוד לטענת הבנק, למעלה מן הצורך, עיון בבקשה מעלה כי המבקש לא הניח תשתית ראייתית ראשונית על מנת לתמוך בה, כנדרש על פי סעיף 198א לחוק החברות. לטענתו, הבקשה מבוססת על קטעי עיתונות והשערות בלתי-מבוססות גרידא, והמבקש אינו יודע בוודאות פרטים בסיסיים כגון האם אכן ניתנו הלוואות, מה היקפן ומהו המועד שנקבע לפירעונן. לא ברור כיצד נטען בבקשה כי "ככל הנראה" ההלוואות ניתנו ללא ביטחונות, כי מועד הפירעון חלף זה מכבר או כי "בהנחה" שההלוואות ניתנו ו/או אושרו בוועדת האשראי בשנים 2010-2009, אזי שהרכב ועדת האשראי היה נגוע בניגוד עניינים.

כמו כן, לטענת הבנק הקשרים האישיים לכאורה בין נושאי המשרה הרלוונטיים ובין דנקנר תוארו בידי המבקש בצורה לא מדויקת ולא נכונה.

הבנק תמך את תגובתו בתצהירו של מזכיר הבנק, אשר מסר כי בדק את הפרוטוקולים של ועדת האשראי בשנים 2013-2003 ואת רישומי הבנק בדבר תקופת כהונתם של הדירקטורים בו, ולא מצא פרוטוקולים של דיונים בוועדת האשראי בהם אושרה העמדת הלוואה לטומהוק בהשתתפותו של מי מנושאי המשרה הנזכרים בבקשה.

עוד טען הבנק כי טומהוק הנה חברה יציבה - בהתבסס על חישוב שווי השוק של החזקותיה בחברת אי.די.בי חברה לפיתוח בע"מ (להלן: "אי.די.בי פיתוח") - אשר לא קיים כל סיכון ו/או לא נגרם לו כל נזק כתוצאה מההלוואה שניתנה לה (לטומהוק).

מלבד זאת, הבנק טען כי יש לדחות את הבקשה היות והוגשה בחוסר תום לב, בחופזה ומבלי שהמבקש נתן לבנק שהות בת 45 ימים להגיב לפניותיו, כנדרש על פי חוק.

בתגובה לטענות הבנק, המבקש טען כי החיסיון הבנקאי איננו מוחלט ולאור הצורך בחשיפת האמת במקרה דנן, יש לסייג את החיסיון ולאפשר לו לעיין במסמכים. זאת בייחוד כאשר הבנק עצמו התייחס לנקודות מסוימות מן הפרוטוקולים של ועדות האשראי בתצהירו של מזכיר הבנק, תוך שהוא מגלה טפח ומכסה טפחיים.