ת"א 19011-10-11 גולדמן נ' צפרירי

1.האם עסקינן ברשלנות של עורך דין שלא בדק קיומו של משכון על דירה שרכש התובע, או שמא עניין לנו במארג של הסכמים לא חוקיים והסכם למראית עין שמטרתם לקבל פיצוי שלא כדין מביטוח האחריות המקצועית של הנתבע? 

רקע, טענות הצדדים והנפשות הפועלות

2.בין התובע, תושב חוץ, לבין הצדדים השלישיים 1 – 4 (להלן: המוכרים) נערך ביום 6.4.09 הסכם למכירת דירתם ברחוב הצבעוני. המוכרים הצהירו בהסכם כי למעט משכנתה שיתרתה לסילוק כ- 171,000 ₪ נקייה הדירה מכל חוב או שיעבוד. הנתבע ייצג את התובע וערך את הסכם המכר.

בטרם עריכת הסכם המכר, ביום 30.10.08, נטלו צד ג' 1 ו- 2 (להלן: אליה ומרינה) הלוואה מצד ג' 5 (להלן: הנושה או אליק). על זכויות המוכרים בדירה ברחוב הצבעוני נרשם ביום 2.12.08 משכון לטובת הנושה ברשם המשכונות.

ביום 15.12.10 הגיש הנושה בקשה למימוש משכון ללשכת ההוצאה לפועל, וזאת בסמוך לאחר שפנה במכתב דרישה לנתבע להפנות הדרישה למבטחת האחריות המקצועית שלו. התובע, באמצעות הנתבע, ביקש להצטרף לתיק מימוש המשכון ולהתנגד למימושו. ביום 13.7.11 אישרה רשמת ההוצל"פ הסכם פשרה שהוגש בתיק מימוש המשכון, לו היו שותפים הנושה, החייבים (הם המוכרים בהליך זה) והתובע. ההסדר קבע כי תמורת 370,000 ₪, אשר ישולמו תוך 8 חודשים, יפדה התובע את המשכון.

3.בעקבות אותו הסכם פשרה הגיש התובע ביום 10.10.11 תביעתו כנגד הנתבע לתשלום סך של 370,000 ₪ ופיצוי בגין עגמת נפש. התביעה הוגשה באמצעות מי שהוגדר כמיופה כוחו של התובע, רפאל קורלאשוילי. מיופה הכוח נפטר סמוך לאחר הגשת התביעה (להלן: המנוח). בתביעה, אשר לא מתארת את נסיבות רכישת הדירה או הקשר בין התובע למנוח, נטען כי לאחר תשלום מלוא התמורה וטרם העברת הבעלות נודע על קיומו של המשכון לטובת הנושה. נטען כי הנתבע התרשל ולא ביצע בדיקה ברשם המשכונות.

בכתב הגנתו לא פירט הנתבע את הקשר בינו לבין המנוח, וטען כי ביצע בדיקות במרשמים הרלוונטים ואין קשר סיבתי בין רשלנותו הנטענת לנזק. הנתבע שלח הודעה לצדדים שלישיים כנגד המוכרים. הנתבע היה עורך דינו של המנוח במשך כשני עשורים ואף המשיך לטפל בחלק מעסקיו לאחר האירועים מושא התביעה, עד לסכסוך מול יורשיו של המנוח שהסתיים בפסק בהליך אחר.

4.בכתב הגנתם (מיום 9.1.13) פירטו המוכרים מסכת עובדתית סבוכה המציגה אותם כקורבן של מלווים בהלוואות חוץ בנקאיות שקיבלו תמורת מכר של שתי דירות, שפרעה ביתר את החוב כלפיהם. הטענה היא כי למרות שנפרע החוב למלווים, שיתפו הם פעולה בהגשת הליך זה והבקשה למימוש משכון, כדי לקבל במרמה פיצוי מהביטוח המקצועי של הנתבע.

בכתב ההגנה נטען כי איליה קיבל מהמנוח הלוואה בסך 100,000$ בפברואר 2008 לצורך הרחבת פעילות חברה שבבעלותו שעסקה בשיווק ישיר של מוצרים לבית. איליה הודה כי קיבל סך של 370,000 ₪ וטען כי המנוח קיבל "שכר חודשי" של 10,000 ₪ מהחברה. עוד מאשר איליה כי ביום 30.10.08 נערך הסכם הלוואה נוסף, הפעם מול אליק, בו לווה סכום נוסף של 100,000$ (378,000 ₪), וכבטוחה מושכנה הדירה ברחוב הצבעוני.

טענת המוכרים היא כי החברה נכנסה לקשיים עקב פריצה למחסניה בראשית שנת 2009 והמנוח דרש במפתיע את תשלום החוב כלפיו. נטען כי עד לדרישתו שולם לו סך של 130,000 ₪, בשכר הנ"ל ובשווי שימוש בג'יפ שהועמד לרשותו, כך שיתרת החוב למנוח עמדה על סך של 240,000 ₪.