ת"א 18987-09-15 המוסד לביטוח לאומי ואח' נ' עיריית באר שבע ואח'

בפני בקשה לביטול מחיקה מחוסר מעש.

בטרם אתייחס לנסיבות התיק הספציפי, אחזור שוב על העקרונות החלים על הליך סילוק תביעה מחוסר מעש, עליהם עמדתי במספר החלטות בעבר (ראה למשל: ת.א. 39738-12-11 סכס פהד חברה בע"מ נ' ש. שטרית הנדסה בע"מ [ניתן ביום 11.8.2016]).

סילוק מחוסר מעש מבוסס על שני עקרונות. האחד, של מניעת הכבדה על המערכת השיפוטית העמוסה ממילא לעייפה, והשני על הזכות החוקתית של הנתבע להליך הוגן, שהינה חלק מהזכות החוקתית לגישה לערכאות שכוללת בתוכה גם את הזכות להליך יעיל ומהיר [ראה בעניין זה: Neville Cox, Dismissal of an Action on the Grounds of Delay or Want of Prosecution: Recent Developments, 35 Dublin U.L.J. 121 (2012))]. לפיכך, בכל מקרה יש לבחון הן את השאלה של הזלזול של התובע בהליך השיפוטי והן את מידת פגיעתו של הצד שכנגד. (ראה: ע"א 530/72 מזרחי נ' בגדדי, פ"ד כז (2) 645 (1973); ע"א 7033/13 ‏זכריה אבידר נ' מדינת ישראל רשות מקרקעי ישראל ([ניתן ביום 6.7.2015]. עוד יש לזכור, כי להבדיל מתקנות סדר הדין הישנות (תקנות סדר הדין האזרחי, התשכ"ג-1963), תקנה 156 בנוסחה על פי התקנות הנוכחיות – תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, קובעת מחיקה ולא דחייה של התובענה, דבר שלא יוצר מעשה בית דין. על כן מצומצמת הפגיעה בתובע שיכול להגיש תביעה חדשה. נסיבות אלה משליכות על שיקולי בית המשפט בדונו בבקשה לביטול מחיקה מחוסר מעש.

אסקור את העובדות בתיק זה: ביום 6.9.16 התקיים קדם משפט בתיק זה, בו נבחנה השאלה מהי הנכות הרפואית עליה מסתמך התובע בתביעת השיבוב. בית המשפט קבע כי התובע יודיע תוך 45 יום, האם הינו מבקש להסתמך על חוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט, בתיק הקודם שבו תבעה הנפגעת, והסתיים בפשרה, או שמא בדעתו להסתמך על חוות דעת אחרות, בהתאם להודעה גם ניתנה לנתבעות הזדמנות להודיע עמדתן, באשר לשאלת המומחה הרפואי. ביום 20.10.16 הודיע התובע שבתחום האורטופדי יסתמך על חוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט בתיק הקודם, ואילו בתחום הפלסטי יסתמך על המומחה מטעם הנפגעת בתיק הקודם. ביום 7.5.17 קבע בית המשפט לאחר שמיעת הצדדים, כי עמדה זו אינה מתקבלת שכן לא ניתן לעשות פלגינן דיבורא וחוות דעת מומחה בית המשפט בהליך הקודם, באה לאחר חוות הדעת של שני הצדדים שעסקו גם בנכות הפלסטית. על כן נדרש התובע להודיע עד ליום 18.5.17 האם הינו מאמץ את חוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט בהליך הקודם במלואה, אם לאו.

משלא פעל התובע בהתאם להחלטת בית המשפט, החליט בית המשפט ביום 18.5.17, על מינוי מומחה מטעם בית המשפט – ד"ר קורנגרין מביה"ח סורוקה. משבוששה חוות הדעת להגיע, החליט בית המשפט ביום 1.8.17 כי על הצדדים לעדכן בדבר חוות הדעת עד ליום 3.9.17, אחרת תימחק התביעה מחוסר מעש. ביום 29.8.17 ביקש התובע אורכה של 60 יום, שבמסגרתה תינתן הודעה מוסכמת או תופנה הנפגעת למומחה מטעם בית המשפט. בו ביום קבע בית המשפט כי הודעת עדכון תימסר עד ליום 15.10.17, אחרת תימחק התביעה מחוסר מעש. משלא הוגשה כל הודעה, נמחקה התביעה מחוסר מעש ביום 16.10.17.

בבקשה הנוכחית, טוען התובע כי לאחר ההחלטה מיום 29.8.17 פנה התובע אל הנתבעות מתוך כוונה להגיע להסכמה בעניין הנכות, אך תשובה הגיעה בפקסימיליה רק ביום 15.10.17, ולכן לא היה סיפק בידו להודיע לבית המשפט. התובע אף טוען כי סיכם עם הנתבעות בסופו של דבר שחוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט בתיק הקודם תחייב במלואה בתיק זה. הנתבעות בתגובתן לבקשה מכחישות מכל וכל את הנטען וטוענות כי לא נעשתה אליהן כל פניה על ידי התובע וממילא גם לא הגיעו איתו לכל הסכמה בעניין הנכות.

התובע לא מצרף כל פנייה אל הנתבעות וכל תשובה מהן כנטען על ידו, וממילא המסקנה היחידה שניתן להסיק הינה כי התובע התעלם מהחלטות בית המשפט, לא פנה ולא סיכם דבר עם הצדדים שכנגד, וגם לא פנה למומחה מטעם בית המשפט. בנסיבות אלה כאשר במשך חצי שנה לא עשה התובע דבר וחצי דבר תוך התעלמות מהחלטה מחייבת שנתן בית המשפט, על אף אורכה שניתנה לו, איני רואה הצדקה להחיות תיק זה. ככל ומעוניין התובע, יתכבד ויגיש תביעה חדשה.

אשר על כן, הבקשה נדחית.

לפנים משורת הדין לא יהא צו להוצאות.