ת"א 18984-05-13 ח'לאילה נ' גאליה ואח'

זו בקשה לסעד זמני לפיו, עד להכרעה בערעור שיוגש בעתיד על פסק הדין שניתן ביום 26.7.16 ודחה את התביעה, ימנע מהמשיבים לבצע דיספוזיציה בחלקה 42 בגוש 19267 ובחלקה 49 בגוש 19269. במהלך הדיון בבקשה, צמצם המבקש את בקשתו כך שתחול עד שיהא סיפק בידו להגיש הודעת ערעור עם בקשה לבית המשפט שלערעור. צמצום זה נעשה במענה לשאלתי מדוע, לנוכח הצהרות המשיבים שאינם מתכוונים למכור את המקרקעין, לא ימשוך את בקשו ויגישה מחדש בערכאת הערעור לכשיגיש ערעור.

המבקש הוא נכדו של עבדאללה חסן חליאלה המנוח. החלקות הנדונות נרשמו בשנים 1960-1961 על שם עבד שמא חליאלה המנוח, אשר מכר אותן למנוח סעיד, מורישם של המשיבים, כפי שנקבע בת"א 1255/89. לטענת המבקש בתביעתו שנדחתה, רישום המקרקעין נובע ממירמה, שכן מסמך החוג'ה, החתום על ידי פאטמה, אלמנתו של המנוח עבדאללה, שעל פיו לטענתו נרשמו זכויות המנוח עבד שמא חלאילה – מזויף.

בית המשפט (השופט א. קיסרי) דחה את התביעה וקבע שחלקה 42 לא נרשמה על שם המנוח עבד שמא בהסתמך על מסמך החוג'ה, וכי גם לגבי חלקה 49 שימש מסמך החוג'ה ראיה, אבל לא הוכח, אף במידה המספקת להעברת הנטל למשיבים, שהמסמך מזויף, אלא כל שנקבע הוא שלא ניתן לקבוע שחתימתה של פאטמה מזויפת או אותנטית, בשל כשל טכני בהטבעת האצבע על מסמך החוג'ה. התביעה נדחתה עקב התיישנותה והנזק הראייתי שנגרם בהגשתה לאחר שנים רבות.

לא אעסוק בהרחבה בסיכויי הערעור, ואסתפק בדיון קצר. לגבי חלקה 42, שהרישום בה לא הסתמך על מסמך החוג'ה, סיכויי הערעור קלושים. ב"כ המבקש נשאל על כך בעת הדיון וטען שהמשיבים אמרו שזכותם נובעת ממסמך החוג'ה, אבל טענה זו, אפילו היא נכונה, אינה רלבנטית. השאלה היא על מה הסתמך פקיד הרישום, ואם לא הסתמך על מסמך החוג'ה, כפי שקבע בדין בית המשפט, לא ניתן לבטל את הרישום לאחר יותר מחמישים שנה בשל כך שמסמך לא רלבנטי זוייף.

לגבי חלקה 49, אכן שימש המסמך כראיה, אם כי לא כמקור הזכות של עבד שמא. מבלי לעסוק בשאלה אם המומחה מטעם המבקש אכן מומחה לטביעות אצבע, גם מדבריו עולה שלאור העובדה שטביעת האצבע מרוחה, אי אפשר לקבוע אם זו חתימתה של פאטמה. מדברי העד שהביא המבקש לא ניתן היה להסיק את זיוף החתימה, ולאור העובדה שהמנוח עבדאללה, ואשתו פאטמה לאחר פטירתו, היו מעורבים בהליכי הרישום, והגישו תזכורות תביעה אך לא תבעו את החלקות הנדונות, לא הורם אף הרף הראשוני להוכחת טענת זיוף המסמך. קביעות בית המשפט הן קביעות עובדתיות ולאור הסיכוי הקטן לשינויים בערעור, יש לקבוע שסיכויי הערעור אינם גבוהים.

אשר למאזן הנוחות, טען המבקש, שהמשיבים אומרים שאינם מתכוונים למכור ולכן לא יגרם להם נזק. אני דוחה טענה זו. המבקש עצמו לא מסתפק באמירתם של המשיבים שאינם מתכוונים למכור, והוא מבקש צו זמני, דווקא משום שהוא חושש שהם מתכוונים למכור. בנסיבות אלה, יש לדון בבקשה בהנחה שהמשיבים מתכוונים למכור, למרת דבריהם. במקרה זה, אין זה נכון שמאזן הנוחות נוטה לטובת המבקש. המשיבים זכאים שלאחר הליכים ממושכים, יהיו זכאים לממש את זכותם במקרקעין בהם הם מחזיקים לפחות חמישים שנה. מנגד, בהתחשב בעובדה שמדובר בחלקה חקלאית ולא למגורים, המבקש לא ינזק כתוצאה ממכירת המקרקעין אם ימכרו והוא יזכה בערעור, שכן לא הוכח שלא יהיה בידי המשיבים להשיב לו את שווי המקרקעין. יוזכר, שהמקרקעין אינם מוחזקים על ידי המבקש, או מורישו, מזה יותר מחמישים שנה לפחות, וכי אם רצו המשיבים למכור את המקרקעין במהירות, כפי שטען המבקש, היה בידם לעשות זאת בין 26.7.16, מועד פסק הדין ופקיעת צו המניעה הזמני, לבין 12.8.16, מועד הגשת הבקשה.

על פי כל האמור לעיל, לא התקיימו התנאים למתן צו זמני המונע דיספוזיציה בחלקות הנדונות, עד להכרעה בערעור. אני דוחה איפוא את הבקשה, ומחייב את המבקש לשלם למשיבים הוצאות הבקשה בסך 4,680 ₪.

ניתנה היום, כ"ד אב תשע"ו, 28 אוגוסט 2016, בהעדר הצדדים.