ת"א 18978-04-13צבי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ

התובע יליד 1962, נפגע, לטענתו, כנהג רכב בתאונת דרכים אשר ארעה ביום 24/2/12. בשל נזקי הגוף שנגרמו לו בתאונה, הגיש התובע תביעה זו לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים תשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפיצויים").

מומחה מטעם בית המשפט בתחום האורתופדי, ד"ר אוחנה, קבע, כי לתובע נכות של 5% בגין כאבי הצוואר מהם הוא סובל, כאשר יש להפחית מחצית מנכות זו בגין מצב רפואי קודם, כך שנכותו הצמיתה בגין התאונה עומדת על 2.5% נכות.

בישיבת ההוכחות שהתקיימה בתיק, העידו התובע ואחיו וכן נשמעו סיכומים בעל-פה.

הצדדים חלוקים הן בעניין החבות, כאשר לטענת הנתבעת לא עלה בידי התובע להוכיח התרחשות תאונה במועד הנטען, והן בעניין הנזק, כאשר בעניין זה לטענת הנתבעת, אין לתובע כל פגיעה תפקודית או אחרת בגין התאונה, ככל שזו התרחשה.

נוכח גדר המחלוקת, אדון תחילה בשאלת החבות וככל שתמצא כזו בסוגיית הנזק.

סוגיית החבות – האם הוכחו נסיבות פגיעתו של התובע?

התובע פרט בתצהירו, כי במועד התאונה, שהיה יום שישי אחר הצהריים, נסע מבית הוריו לקאנטרי דקל. בצומת ראשונים, שהייתה עמוסה, עמד בנתיב הימני במטרה לפנות שמאלה, כאשר החלו בנסיעה, הרכב שלפניו בלם בפתאומיות והוא בלם אחריו, רכב פרטי שהיה מאחוריו נהוג על ידי בחורה צעירה פגע במכוניתו מאחור והדף אותו למונית שעמדה לפניו, הוא נהדף לפנים ונבלם מהפגיעה במונית. השלושה יצאו החוצה בדקו את מצב המכוניות, מאחר שהנזקים במכוניות היו מינוריים, שפשופים בלבד, נפרדו בלי להחליף פרטים. לטענת התובע רק בשלב מאוחר יותר החל להרגיש את הכאבים בצוואר שהחמירו ככל שחלף הזמן, לבסוף בשעות הערב פנה לאחיו וביקש ממנו שישאר עם ילדיו בבית והוא יוכל לגשת לבית החולים. מטעם התובע הוצג דו"ח חדר מיון מיום התאונה בשעה 20:25, נעשו לתובע צילומים ונקבע, כי הוא סובל מ"צליפת שוט", התובע הונחה לנוח וליטול משככי כאבים. לטענת התובע, הכאבים הטרידו ומטרידים אותו עד היום, ולכן פנה לטיפולים שונים.

בעדותו, נדרש התובע להסביר כיצד זה לא לקח את פרטי הנהגים האחרים והתובע חזר והסביר, כי לא לקח את פרטי הנהגים האחרים, שכן הייתה שעת צהריים צומת פקוקה, לא היה נזק בכלי הרכב, אנשים צפצפו, הלחיצו והם נסעו. לדבריו, לא ראה כל נזק שבגללו היו עוצרים את כלי הרכב ומחליפים פרטים. התובע הופנה לתצהיר נסיבות שהגיש בו רשם, כי למונית הייתה מעיכה קלה של הטמבון ואצלו שפשופים. התובע השיב, כי ככל הנראה הנזק לא בגלל התאונה, שכן אחרת נהג המונית היה מתעקש להחליף פרטים. אצלו היה באמת שפשוף אבל זה לא משהו שהוא יעצור בגללו את כל המכוניות וזאת למרות שמדובר ברכב ליסינג. לדבריו, מני אז ומתמיד הוא נוסע ברכב ליסינג של החברה ולא משלם על תיקונים, אבל הוא דיווח למנהל הלוגיסטי בחברה אחרי יומיים שלושה על התאונה. התובע השיב, כי אין מישהו שיכול להעיד על התאונה וכן כי לא דיווח למשטרה על התאונה. התובע נשאל על תאונות בעברו והשיב כי הייתה לו תאונה משמעותית בשנת 99 ועוד שלוש תאונות ב- 2006-2007 שאחת מהן משמעותית. התובע אישר, כי לא סיפר על כל התאונות בתצהיר הבריאות והסביר, כי שתיים מן התאונות היו רציניות ועליהן סיפר.

עיקר טענת הנתבעת במישור החבות מופנית לכך שעדותו של התובע היא עדות יחידה של בעל דין, התובע לא פנה לטיפול מייד לאחר התאונה, אלא פנה רק בערב אותו היום, התובע לא נטל את פרטי כלי הרכב שהיו מעורבים בתאונה. עוד טוענת הנתבעת, כי בעדותו של התובע נפלו סתירות בנוגע לנזק שנגרם לכלי הרכב. הנתבעת מפנה עוד לכך, כי בעברו של התובע מספר תאונות דרכים, כאשר בתצהיר בריאות דיווח התובע רק על חלק מן התאונות.