ת"א 18951-06-17 מקמלאן נ' מדינת ישראל

לפני בקשה לסילוק תביעת המבקש על הסף.

התביעה עניינה סעד הצהרתי שאין המבקש חייב בהוצאות שהושתו עליו בתיק 49933-03-14,ולחילופין לקבוע כי למבקש עומדת זכות קיזוז מסג"ץ 4379/91 במסגרתו נפסקו הוצאות לטובתו לפני 25 שנים.

אחר שעיינתי בטענות הצדדים נחה דעתי שיש לסלק את התביעה על הסף מהנימוקים הבאים:

לעניין הטענה שהעלה המשיב כנגד תמ"ש 49933-03-14 "שאין ולא נמצא תיק שכזה בבית משפט השלום", הטענה נדחית. המבקשת צרפה כנספח לבקשתה פסק דין בתיק מיום 17.11.14. עולה, כי נמצא תיק שהתנהל בפני כב' השופטת אורלי שמאי-כתב ובמסגרתו הושתו על המשיב הוצאות בסך של 10,000 ₪ לטובת אוצר המדינה. משסכום ההוצאות לא שולם על ידי המשיב, הועבר החוב לגבייה למרכז לגביית קנסות של מדינת ישראל, הפועל מכח חוק המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות. מכח חוק זה גם רשאית המדינה להגדיל את החוב בגין אי תשלומו במועד.

טענת המשיב בתגובתו לגבי קיזוז של תיק אחר 16600-04-17 אינה ברורה. מחד גיסא הטענה לא עלתה בכתב התביעה המקורי, ומצד שני המשיב עצמו טען שמדובר בעניין ה"עומד בפני עצמו ואין לקשור אותו לעניינו" (סעיף 6 בתגובתו).

לטענת הקיזוז,

באשר לטענת המשיב בדבר קיזוז של 5,000 ₪ שנפסקו לטובתו, סכום זה כבר שולם למשיב בשנת 1993, בהתאם להחלטת ביהמ"ש העליון (בג"ץ 5360/99 שניתן ביום 18.11.99).

לטענת המשיב, כי החוב בתמ"ש 49933-03-14 בוטל בפסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בעמ"ש 10489-12-15 מיום 22.3.16, גם אם יש לה בסיס – ואיני קובעת דבר בנושא - הרי שאין מקום שבימ"ש זה יכריע בטענה.