ת"א 18922-01-14 אלקטריק והדי בע"מ נ' אגרומטל פרוייקטים בע"מ

לפניי בקשה לחיוב התובעת להפקיד ערובה להבטחת הוצאותיה של הנתבעת בסך 1,100,000 ₪.

הנתבעת פירטה בכתב הגנתה, כמו גם בבקשה להפקדת ערובה, כי התובעת נמצאה בעבר ועודנה נמצאת במצב כלכלי קשה [למשל, פסקה 3.5-3.8 לבקשה להפקדת ערובה]. בשל מצב כלכלי זה, לא תוכל התובעת לשלם את הוצאות הנתבעת, ולכן יש להורדות על הפקדת ערובה. עוד טענת הנתבעת כי עיון בפסיקה מלמד כי שיעור הערובה עומד לרוב על מעל 10% מסכום התביעה. היות שסכום התביעה בענייננו עומד על כ-8.5 מיליון ₪, טוענת הנתבעת כי יש להורות על הפקדת ערובה של 1.1 מיליון ₪ (המהווים כ-13% מסכום התביעה). בתשובתה, טענה התובעת כי בניגוד ל"שמועות" עליהן מתבססת הנתבעת, המציאות היא כי מצבה הכלכלי של התובעת טוב, כך שיש בידה לשלם את ההוצאות, אם ייפסקו [בין היתר, פסקה 17 לתגובת התובעת].

חיובה של תובעת, שהיא חברה בעירבון מוגבל, להפקיד ערובה להבטחת הוצאות הנתבע, מוסדרת בחוק החברות, התשנ"ט-1999, סעיף 353א. הפסיקה פירשה את הסעיף כקובע כלל לפיו בית המשפט יצווה על הפקדת ערובה אלא אם החברה הוכיחה כי תוכל לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין. אם לא הוכיחה זאת החברה, בית המשפט יבחן האם בכל זאת מוצדק לפטור את החברה מהפקדת ערובה בנסיבות העניין. לשם בחינה זו, ישים בית המשפט לנגד עיניו את הזכויות החוקתיות הנוגדות של הצדדים; את ההנחה כי הכלל הוא שעל חברה שלא הוכיחה יכולת להפקיד ערובה והפטור הוא החריג; את סיכויי ההליך (זאת כאשר סיכויי ההליך בולטים, אם לטובה ואם לרעה), את הגורם לקשיים הכלכליים של התובעת ואם התביעה והבקשה להפקדת ערובה הוגשו בתום לב. עוד נפסק כי הנטל להוכיח כי אין זה מוצדק לחייב את החברה להפקיד ערובה מוטל על החברה-התובעת. אם החברה לא הרימה את הנטל המוטל עליה, יש לקבוע ערובה מידתית, בשים לב לנסיבות המקרה ולהיקף ההליכים הצפוי [רע"א 10376/07 ל.נ. הנדסה ממוחשבת בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ (11.2.2009), פסקה 13-14]. יש לבחון אם כן, האם עמדה התובעת בנטל המוטל עליה, ואם לא, מה גובה הערובה שעליה להפקיד.

התובעת לא הוכיחה שיש בידה לשלם את ההוצאות אם ייפסקו. יש לקרוא את המידע שהציגו הצדדים בפרספקטיבה של משך חיי החברה, ולתת משקל גם למשך חייה הקצר.

התובעת הוקמה בחודש יוני 2013 [תגובת הנתבעת לבקשה להפקדת ערובה, נספח ז']. לפי הדו"ח הכספי שצורף לבקשה [נספח א1], הרוויחה החברה מיום הקמתה ועד סוף שנת 2013, סך של 4.1 מיליון ₪ (יצוין כי דו"ח זה אינו ערוך וחתום על-ידי רו"ח). בארבעת החודשים הראשונים של שנת 2014, הרוויחה החברה 1.2 מיליון ₪ [נספח א2], סכום המצביע על רווח צפוי של 1.8 מיליון ₪ למשך ששה חודשים. מדובר בירידה של כמעט 60% בממוצע ההכנסות. התובעת צירפה אמנם דו"חות המצביעים על יתרות חיוביות בחשבונות הבנק שלה, אך אין לדעת מה יילד יום. בהיקף עסקאות ובסכומים המדוברים בתביעה זו, יתרות חשבון אלה אינם מבטיחים כי התובעת תוכל לשלם את הוצאות הנתבעת אם תידרש לכך.

הנתבעת צירפה דו"ח כלכלי אודות התובעת מאת חברת דן אנד ברדסטריט, הקובע כי "מוקדם לחוות דעה" אודות התובעת, היות שמדובר בישות חדשה [דו"ח D&B, נספח 1 לבקשה להפקדת ערובה]. לפיכך אין לייחס משקל משמעותי לדו"ח הכלכלי שצירפה התובעת אודות עצמה, מאת חברת בי.די.איי, אשר אינו מצביע על "אורות אדומים" קונקרטיים כלשהם [דו"ח BDI, נספח ז' לתגובת התובעת לבקשה להפקדת ערובה]. לענייננו, עצם היותה של התובעת ישות חדשה מהווה נימוק להגדרתה כ"סיכון גבוה מהממוצע" [הדו"ח שצירפה הנתבעת, עמ' 1].

גם לעניין התנאי השני, המאפשר אי-הפקדת ערובה על-ידי חברה אם בנסיבות העניין מוצדק להורות כן, לא הרימה התובעת את הנטל. לטענת התובעת, הנתבעת היא שגרמה למצבה של התובעת ולצורך בהגשת התביעה. אולם, התובעת כלל לא טוענת כי היא במצב כלכלי רע, אלא להפך. מכל-מקום, זוהי המחלוקת הטעונה בירור, ולא הנחה שניתן להתבסס עליה בשאלת הערובה.

הצדדים הגיעו להסכמה לפיה המצהיר העיקרי מטעם כל צד ייבדק בפוליגרף, וכי תוצאות הבדיקה יהוו ראיה בין יתר הראיות בתיק, אם כי לא ראיה מכרעת [פרוטוקול מיום 29.4.2014]. חוות הדעת של מכון הפוליגרף, שהומצאה לבית המשפט ביום 13.7.2014, קובעת כי הממצאים ביחס לנציג התובעת מצביעים על אמירת אמת, בעוד הממצאים ביחס לנציג הנתבעת מצביעים על אמירת שקר. שנתבעת שמורה הזכות לנסות ולסתור חוות דעת זו; אולם יש לתת לה משקל בלתי מבוטל לצורך הערכת סיכויי התביעה לענייננו.

הנתבעת ביקשה להורות על הפקדת ערובה של 1.1 מיליון ₪. אולם, פסיקת בית המשפט העליון מגלה טווח רחב של סכומי ערובה להוצאות שנקבעו. בעניין רע"א 8274/08 מדינת ישראל נ' מסרי גבון בע"מ (6.4.2009) נקבעה ערובה בשיעור רבע אחוז מסכום התביעה. ערובה בשיעור קטן מ-1% מסכום התביעה נקבעה גם בעניין רע"א 6176/09 התחלת ים אילת בע"מ נ' הרפסודה הלבנה אילת בע"מ (27.8.2009) ובעניין רע"א 7706/12 עיריית ירושלים נ' שרותי מזון בע"מ (7.11.2012). ערובה בשיעור כ-2.5% מסכום התביעה נפסקה בעניין רע"א 10905/07 נאות אואזיס מלונות בע"מ נ' זיסר (13.7.2008), בעניין רע"א 10671/08 CME Devices LLC נ' קיסריה אלקטרוניקה רפואית בע"מ (2.3.2009) ובעניין רע"א 8588/11 עמותת מועדון נווה דוד חולון כדורגל נ' עיריית חולון (15.8.2012). לעומת זאת, בעניין רע"א 3686/05 גאלי אחזקות בע"מ נ' פרידמן חכשורי חברה להנדסה ולבניה בע"מ (26.7.2005) נקבעה ערובה בשיעור כ-5% מסכום התביעה.