ת"א 18906-03-15

1.עסקינן בבקשת הנתבעים (להלן: "המבקשים") להורות לתובעים (להלן: "המשיבים") להפקיד ערובה לתשלום הוצאותיהם.

הבקשה סומכת על הוראות תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן: "התקנות") וסעיף 353א. לחוק החברות, התשנ"ט – 1999 (להלן: "חוק החברות").

2.הבקשה הוגשה במסגרת תביעה כספית על סך 10,000,000 ₪ שעניינה נזקים שנגרמו, על פי הנטען, למשיבים כתוצאה מהתנהלותם של המבקשים, עימם היו בקשר חוזי – עסקי -

"התובעים יטענו כי הנתבעים התנהלו מולם בחוסר תום לב קיצוני ו/או בעורמה ו/או בהטעיה ו/או ברשלנות, תוך הפרת כל חובות הזהירות ו/או חובות ההגינות ו/או חובות האמון ו/או חובות תום הלב החלים עליהם מתוקף חובתם להתנהל בתום לב ובהגינות במערכת היחסים העסקית בינם לבין התובעים, וכי כתוצאה ישירה מהתנהלות הנתבעים ו/או מי מטעמם נגרמו לתובעים נזקים כבדים ביותר"

(סעיף 100 לכתב התביעה)

3.המבקשים הכחישו בכתב הגנתם את כל המיוחס להן והעלו טענות מקדמיות – "היעדר עילה כלפי וקסמן (המבקש/הנתבע 2 – ש.י.); היעדר יריבות בין וייסמן (המשיב/התובע 1 – ש.י.) לבין מי מהנתבעים; היעדר יריבות בין התובעות 3-5 לבין מי מהנתבעים; התביעה הוגשה בחוסר תום לב על מנת לעקוף הליך אחר והסדר פשרה (תיק פר"ק בבית המשפט המחוזי מרכז – לוד – ש.י)"

(פרק א' לכתב ההגנה)

4.בבסיס הבקשה שלפני מונחת טענות הנוגעות למצבם הכלכלי של המשיבים, המעלה חשש כבד לא יוכלו לשאת בהוצאות ההליך, ככל שיחויבו בו, כמו גם לסיכויי הקלושים של התביעה.

5.המשיבים בתגובתם עותרים לדחיית הבקשה.

לשיטתם "התביעה דנן הנה בעלת תשתית מוצקה הואיל והיא מבוססת על פסקי דין חלוטים של בימ"ש השלום ובימ"ש המחוזי בת"א", אינה הליך סרק מובהק, ומשכך אין לחסום בירורה "גם אם המצב הכלכלי של מי מהתובעים (המשיבים – ש.י.) אינו טוב".

המסגרת הנורמטיבית