דבורה אלעזר נ' הכשרה חברה לבטוח בע"מ

לפני תביעה שהוגשה על בסיס שתי עילות חלופיות, האחת לפי חוק הפלת"ד, השנייה לפי פקודת הנזיקין. 

הדיון פוצל כך שתחילה תוכרע שאלת העילה והחבות ואחר כך, בהתאם לתוצאה ימשך הדיון בשאלת הנזק.

גרסת התובע פשוטה, התובע נהג אוטובוס וותיק חזר בבוקר יום התאונה 6.10.11 מנסיעה, חנה בחניון הנתבעת 2 (מעבידתו-חברת ההסעות), היות והאוטובוס היה מלוכלך מאד (לטענתו באופן חריג) והיות ובהמשך (לאחר כשעה, עמ' 4 ש' 28 לפרוטוקול) היה עליו לצאת לנסיעה אחרת, ביקש לשטוף את האוטובוס, פעולה שהיא לטענתו חלק מנוהל עבודתו אצל התובעת.

התובע אסף חלק מהלכלוך באוטובוס, ירד מהאוטובוס, הביא סבון, כלי ניקוי (מטליות ומגב), חיבר צינור מים והעלה הכל חזרה לאוטובוס ואז החל בפעולת הניקוי והשטיפה, הוא גרף את המים ובסיום הניקיון ביקש לרדת מהאוטובוס "במטרה לסגור את ברז הצינור" (סעיף 9 לתצהירו) ואז החליק לטענתו על גבי מדרגות האוטובוס שהיו עדיין רטובות ונפגע. התובע טען כי בשל לחץ הזמנים לא חיכה שהאוטובוס יתייבש.

זה המקום לומר שהגרסה לא נסתרה ונדמה כי גם הנתבעות לא באמת חולקות עליה.

מעבר לתובע העיד ונחקר גם מר כרייף המשמש כקצין הבטיחות של הנתבעת 2 וגם עדותו יש לומר, עשתה רושם אמין.

בסיום שמיעת העדים סיכמו ב"כ הצדדים והפנו או הגישו פסיקה התומכת לדעתם בעמדותיהם וטענותיהם.

האם מדובר בתאונת דרכים?

אינני רואה צורך לשוב ולדון שלא לומר לדוש בתנאים שבסעיף 1 לחוק הפלת"ד, הסעיף מוכר לכל, היקף הפרשנויות בפסיקה לסעיף רחב ביותר והדיון היחידי הרלבנטי כעת מתמקד בשתי שאלות:

האחת-האם באמת מדובר בפעולה שבאופן מובהק נכנסת בגדר הגדרת "תאונת דרכים" עקב "שימוש ברכב מנועי"?

השניה-אם לא מדובר במקרה מובהק ובתאונת דרכים "קלאסית" אלא במקרה המצריך פרשנות, מהי הגישה שיש לנקוט בצורת הפרשנות ושאלה שניה זו היא השאלה האמיתית שנמצאת היום במחלוקת, לערכאות הנמוכות יש לעיתים קו פרשנות אחד, לא תמיד אחיד, הערכאות הבכירות מנחות לעיתים קו אחר.