בוסקילה נ' יעד פלסט בע"מ ואח'

לפניי בקשת הנתבעת 4 לסילוק התביעה כנגדה על הסף מחמת העדר עילה, חוסר יריבות ושיהוי ניכר.

בנימוקי הבקשה נטען, כי הנתבעת 4 אינה בעלת מניות בחברה - הנתבעת 1, אין לה כל תפקיד ניהולי בחברה, היא אינה חתומה על הסכם ההלוואה נשוא התביעה והיא אינה חתומה על ההמחאות שלפי הנטען שימשו כבטוחה לפירעון ההלוואות שניטלו מהתובע ע"י הנתבעים 1, 2 ו-3. לטענתה, הנתבע 3 הוא החתום על ההמחאות והוא עשה שימוש בהמחאות ללא הרשאתה.

התובע מתנגד לבקשה וטוען, כי הנתבעת הגישה בקשה קודמת וחזרה בה הימנה ולכן היא מנועה כיום מלשוב ולהעלות את אותן טענות במסגרת הבקשה הנוכחית. לגופו של עניין, נטען כי התביעה נגד הנתבעת 4 מבוססת על חבותה מכוח ההמחאות שהיא מסרה כבטוחה לפירעון ההלוואות שניתנו לכלל הנתבעים, יחד ולחוד. כן נטען, כי הנתבעת חתומה על ההמחאות שנמשכו מחשבון משותף שלה ושל גרושה הנתבע 3.

לאחר עיון בטיעוני הצדדים, אני מחליטה לדחות את הבקשה, כפי שיפורט להלן.

עפ"י תקנה 100 (1) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, ביהמ"ש רשאי לצוות בכל עת על מחיקת כתב תביעה שאינו מגלה עילת תביעה. משמעות המונח "עילת תביעה" בהקשר זה הינו מסכת עובדתית, שאם תוכח, תקנה לתובע זכות לסעד המבוקש על-ידו. התכלית הינה מניעת דיונים עקרים כשחוסר העילה בולט וניתן לחסוך בכך זמן שיפוטי יקר.

הכלל הוא שביהמ"ש יעדיף תמיד הכרעה עניינית על פתרון דיוני, כאשר פתרון דיוני מכריע את גורל התביעה (ע"א 693/83 שמש נ' רשם המקרקעין ת"א ואח', פ"ד מ (2) 668). על כן, ביהמ"ש נוקט בזהירות וביד קמוצה במחיקת תביעה מחמת העדר עילה.

נפסק, כי ביהמ"ש ימחק תביעה על הסף רק כאשר ברור, כי בשום אופן אין התובע יכול לקבל על יסוד הטענות המבססות את תביעתו, את הסעד המבוקש. המבחן הקובע אם גילה כתב תביעה עילה נוסח כך בפסיקה, "פרשת התביעה מגלה עילה אם התובע, בהנחה שיוכיח את העובדות הכלולות בתביעתו, זכאי יהיה לקבל את הסעד המבוקש על ידו" (ע"א 109/49, פ"ד ה 1585).

העדר עילת תביעה הוא פגם המתגלה על פני כתב התביעה עצמו מקריאת המסמך, כך שאפילו אם יצליח התובע להוכיח את כל העובדות להן טען בכתב התביעה, הוא לא יצליח להוכיח את "העובדות העיקריות המהוות את עילת התובענה" כלשון תקנה 9 (5) לתקנות, ולכן לא יוכל לזכות בסעד המבוקש, והתביעה תדחה. ולכן אם קיימת אפשרות, אפילו קלושה, כי התביעה תתקבל בסופו של יום, על בית המשפט להימנע מן המחיקה [ע"א 76/86 פיינשטיין נ' ה.ש. מלונות, פ"ד מג (3) 124].

לבחינת השאלה אם למחוק את כתב התביעה בהעדר עילה, יש להניח שכל מה שנטען בכתב התביעה הוכח. הדיון בבקשה אינו מתייחס לאמיתות העובדות אלא בבדיקה טכנית פורמאלית של כתב התביעה, ואין צורך בחקירה ודרישה של העובדות (ע"א 2967/9 מגן וקשת בע"מ נ' טמפו תעשיות, פ"ד נא (2) 312).

יישום הכללים שנקבעו כאמור בפסיקה על המקרה שלפנינו, מוביל למסקנה שאין מקום לסילוק התביעה נגד הנתבעת 4 על הסף.