ת"א 18790-07-16 בוזגלו נ' משרד השיכון וקק''ל

1.המשיבה, המתגוררת עם בעלה וילדיה ב"דירה ציבורית", כהגדרתה בחוק הדיור הציבורי (זכויות רכישה), תשנ"ט-1998 וחוק זכויות הדייר בדיור הציבורי, תשנ"ח-1998 (להלן: שני חוקי הדיור הציבורי), פנתה למבקשת בבקשה להחלפת דירתה בדירה מרווחת יותר, וביום 15.5.2016 החליטה המבקשת לאשר את החלפת הדירה בדירת ארבעה חדרים בקומה שלישית ומעלה. ביום 10.7.2016 הגישה המשיבה תביעה נגד המבקשת ונגד הקרן הקיימת לישראל, למתן צו עשה אשר יורה להן לאשר לה מגורים בדירת חמישה חדרים בקרית חיים. בקשה דומה הגישה המשיבה ביום 1.8.2016 לוועדה הציבורית לערעורים מטעם המבקשת.

2.המבקשת הגישה בקשה לסילוק על הסף של התביעה עקב היעדר סמכות עניינית לבית משפט זה. בתשובתה כפרה המשיבה בטענת חוסר סמכות עניינית, ובצורך לסלק על הסף את התביעה מטעם זה, במקום להעבירה לבית המשפט המוסמך.

3.כפי שיבואר להלן, דין הבקשה להתקבל. סעיף 5 לחוק בתי המשפט לענינים מנהליים, תש"ס-2000 (להלן: חוק בתי משפט לענינים מינהליים) קובע כי בית משפט לענינים מינהליים ידון בעתירה נגד החלטה של רשות או של גוף המנוי בתוספת הראשונה בענין המנוי בתוספת הראשונה. פרט 13 באותה תוספת עוסק בהחלטה של רשות בעניין דיור ציבורי לפי שני חוקי הדיור הציבורי. עניינה של התביעה הנוכחית תואם את תוכנו של פרט 13 האמור - החלטת המבקשת מיום 15.5.2016 הינה "החלטה של רשות בעניין דיור ציבורי", אשר בית המשפט המוסמך לדון בה הינו בית המשפט לענינים מינהליים.

בסעיף 40 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] תשמ"ד-1984 (להלן: חוק בתי המשפט) נקבע כי בית משפט מחוזי ידון בעתירה מינהלית לפי סעיף 5 לחוק בתי משפט לענינים מינהליים. סמכויותיו של בית משפט שלום נקבעו בסעיף 51 לאותו חוק, ואין עתירה מינהלית נמנית על סמכויותיו.

4.על-פי תקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן: התקנות) רשאי בית משפט לדחות תובענה מחמת היעדר סמכות, אולם אם נראה לו שיש להעבירה לבית משפט מוסמך לפי סעיף 79 לחוק בתי המשפט - אזי הוא לא ייעתר לבקשה לדחותה מחוסר סמכות.

הכלל בסעיף 79(א) לחוק בתי המשפט הוא שעל בית המשפט להעביר את התובענה לבית המשפט המוסמך, אך אין מדובר בחובה שאין לסטות ממנה. העברה כזו עשויה ליצור בעיות שונות, בין השאר עקב השוני בניהול תובענה בבית משפט שלום לעומת ניהול עתירה מינהלית בבית המשפט לענינים מינהליים. על קשיים מסוג זה עמד בית המשפט העליון ברע"א 3748/05 בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ נ' שרת התקשורת (פורסם בנבו, 6.5.2005). נימוק נוסף לחוסר התועלת שבהעברת התובענה לבית משפט לענינים מינהליים מצוי בהתפתחות הבאה: כאמור, לאחר שהוגש כתב התביעה הנוכחי שלא באמצעות עורך דין, הגישה המשיבה - והפעם באמצעות עורך דין - ערעור לוועדה הציבורית לערעורים של המבקשת על ההחלטה מיום 15.5.2016. משטרם הוכרע הערעור במסגרת הפנימית של המבקשת, וטרם ניתנה החלטה סופית של המבקשת, אין טעם בהעברת התובענה הנוכחית לבית משפט לענינים מינהליים. לפיכך, החלטתי לפעול בהתאם לתקנה 101 לתקנות, ולהורות על דחיית התביעה נגד המבקשת עקב היעדר סמכות עניינית.

5.מאחר וכתב התביעה אינו מגלה עילה נגד הנתבעת הנוספת - הקרן הקיימת לישראל - הנני מוחק את התביעה נגדה, אף ללא קבלת עמדתה של נתבעת זו.

6.סוף דבר, הבקשה מתקבלת והתביעה נגד המבקשת נדחית. כמו-כן, נמחקת התביעה נגד הקרן הקיימת לישראל.

7.בנסיבות העניין, אינני עושה צו להוצאות.