ת"א 1876-12-12 דר נ' אגמון ואח'

בפניי תביעה לפיצוי בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע, לטענתו, בשל תאונת דרכים מיום 12/06/11, בה נפגע כהולך רגל מרכב אשר היה נהוג בידי הנתבע מס' 1 ומבוטח על ידי הנתבעת מס' 2 (להלן: "הרכב"; להלן: "התאונה").

התובע הינו יליד 1920 ובן 94 כיום.

2. קיימת מחלוקת בדנן באשר לעצם אירוע התאונה ובשאלת החבות על פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן: "החוק"), וכן באשר לפריטי הנזק הרלוונטיים וגובהם.

3. בכתב התביעה נטען, כי בתאריך 12/06/11 בשעה 11:30 לערך, עת הלך התובע ברחוב דרך חיפה בקרית אתא, פגע בו הרכב וגרם לו לנזקי הגוף הנטענים.

עוד נטען בכתב התביעה, כי לתאונה היה עד, צחי דר, שהינו בנו של התובע (להלן: "צחי"), אשר עזר לו לקום על רגליו ופינה אותו לביתו.

4.הנתבעים הכחישו את אירוע התאונה ואת אחריותם לפיצוי התובע בגין נזקיו הנטענים.

5.יצוין כי ב"כ התובע ויתר על בקשתו למינוי מומחה רפואי בתיק וכן על הדרישה לפיצוי בגין ראש הנזק של הפסדי שכר (הצהרת ב"כ התובע בפרוטוקול ישיבת 15/09/13 ובפרוטוקול ישיבת 10/06/14).

6.בדיון שהתקיים בפניי, שמעתי את עדותם של התובע וצחי וכן את עדותו של הנתבע מס' 1 (להלן: "הנתבע").

דיון והכרעה

7.לאחר ששמעתי את העדים והתרשמתי מהופעתם בפניי ולאחר שעיינתי בראיות שהונחו בפניי ונתתי דעתי לטיעוני הצדדים, שוכנעתי כי דין התביעה להידחות, משלא עלה בידי התובע להרים את נטל ההוכחה המוטל עליו ולהוכיח כי נזקי הגוף הנטענים אירעו כמתואר על ידו בכתב התביעה וכתוצאה מתאונת דרכים שהנתבעים אחראים לפיצויו בגינה על פי החוק.

8.גרסת הנתבע בתצהירו היא, כי לאחר סיום טיפול לרכב במוסך השייך לצחי, הוא החל בנסיעה לאחור. לגרסתו הוא לא "הספיק לזוז ", ומישהו דפק על שמשת החלון האחורי של הרכב. הנתבע טוען כי לא פגע בתובע במהלך הנסיעה לאחור ברכב.