פלונית נ' לביא קבוצת הפועל המזרחי להתיישבות בע"מ ואח'

1.זוהי תביעה לתשלום פיצויים, בגין נזקי גוף שנגרמו לתובעת, עת הגיעה התובעת לטיפול ברפלקסולוגיה במרפאה המנוהלת על ידי נתבעת 1 (להלן: "הקיבוץ") והמבוטחת על ידי נתבעת 2 (להלן: "המבטחת") בפוליסת אחריות כלפי צד שלישי.

2.התובעת, חברת הקיבוץ, נולדה ביום 25/12/1928. ביום 3/5/2016, הגיעה למרפאה לקבלת טיפול ברפלקסולוגיה, מחברת קיבוץ נעמה רוז (להלן: "נעמה"). בעת שעלתה למיטת הטיפולים, התקפלה המיטה והתובעת נפלה על צד ימין (להלן: "התאונה"). התובעת פונתה לבית החולים, שם אובחן שבר בצוואר הירך של רגל ימין.

3.התובעת צרפה לכתב התביעה חוות דעת רפואית לפיה לתובעת נכות צמיתה של 10% בנוגע למפרק הירך הימני ו-25% נכות צמיתה בשל הגבלות תנועות כתף ימין. מנגד, הוגשה חוות דעת מטעם הנתבעות, לפיה, לתובעת נכות צמיתה של 10% בנוגע למפרק ירך ימני בקשר לתאונה, ונכות של 20% עקב תהליך ניווני בכתף ימין, נכות שאינה קשורה לתאונה. המומחה הרפואי מטעם בית המשפט קבע לתובעת נכות של 10% בירך ימין ו- 30% בכתף ימין, מתוכם, 12% כתוצאה מהתאונה.

4.נסיבות התאונה, לפיהן, התובעת נפלה עת באה לעלות על מיטת הטיפולים, נתמכה בעדותה הראשית של נעמה, עדה מטעם הנתבעות, אשר העידה: "כאשר התיישבה על מיטת הטיפולים, המיטה התקפלה והיא נפלה על הישבן". על כן, אני קובעת כי נסיבות התאונה אינם במחלוקת והתאונה התרחשה בהתאם לאמור בכתב התביעה.

5.לטענת הנתבעות, נסיבות התאונה אינן מקימות אחריות ברשלנות. התובעת לא הרימה את נטל ההוכחה שהיה פגם במיטה, הפוך הוא, הוכח כי המיטה הייתה תקינה, בהסתמך על עדות נעמה, שהצהירה, למיטב הבנתה, שלא היה ליקוי או שבר במיטה והיא משתמשת בה עד היום ללא בעיה. בחקירה הנגדית הוסיפה נעמה את הדברים הבאים:

ש: המיטה הזאת היא מיטה מתקפלת.

ת: כן.

ש: את אומרת שאת לא יודעת איך לפתוח ולסגור איתה, מישהו נתן לך הוראות.

ת: לא. סיכמתי עם בעל המיטה שלא נוגעים בה, היא נשארת כל הזמן פתוחה.

6.אין חולק, שמיטת טיפולים לא אמורה להתקפל בעת שמתיישבים עליה, ברם, זה מה שאכן קרה. הואיל והמיטה, מסוג של מיטה מתקפלת, נמצאת במרפאה המנוהלת על ידי הקיבוץ ובשליטה מלאה של הקיבוץ, ובעל המיטה, על פי עדות נעמה, נשאר עלום ולא ידוע, נסיבות התאונה מתיישבות יותר עם המסקנה שהקיבוץ לא נהג בזהירות סבירה, ויש להחיל על התאונה, את הכלל, הדבר מעיד על עצמו, המצוי בסעיף 41 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש].

7.וזו לשון הכלל: "בתובענה שהוגשה על נזק והוכח בה כי לתובע לא היתה ידיעה או לא היתה לו יכולת לדעת מה היו למעשה הנסיבות שגרמו למקרה אשר הביא לידי הנזק, וכי הנזק נגרם על ידי נכס שלנתבע היתה שליטה מלאה עליו, ונראה לבית המשפט שאירוע המקרה שגרם לנזק מתיישב יותר עם המסקנה שהנתבע לא נקט זהירות סבירה מאשר עם המסקנה שהוא נקט זהירות סבירה – על הנתבע הראיה שלא היתה לגבי המקרה שהביא לידי הנזק התרשלות שיחוב עליה".