לביא נ' גולן

בתביעה דנן טענה התובעת כי הנתבעת הגישה נגדה תלונת סרק במשטרה בגין תקיפה אשר נסגרה מחוסר אשמה. התובעת טענה כי פועלה של הנתבעת עולה כדי ביצוע עוולת נגישה, הפרת חובה חקוקה והוצאת לשון הרע ולפיכך הגישה את התביעה אותה העמידה על סך של 200,000 ₪.

התובעת היא אשת עסקים בתחום הביטחוני והנתבעת היא עורכת דין המתמחה בתחום הפלילי.

טענות התובעת הרלוונטיות בתמצית כפי שפורטו בכתב התביעה

לטענת התובעת, ביום 8.10.2012 בשעה 19:00 לערך, התדפק על דלת ביתה שוטר שאמר לה כי הוגשה נגדה תלונה על תקיפה. כשביקשה לברר עמו פרטים השיב לה זה כי היא רשאית לסור לתחנת המשטרה לעריכת הבירור. התובעת נסעה לתחנת המשטרה אולם שם לא ידעו להסביר לה במה מדובר. בחלוף מספר שעות בשעה 01:30 לפנות בוקר של יום 9.10.2012, התעוררה התובעת בבהלה לקול דפיקות על דלת ביתה. על מפתן הדלת עמדו שני שוטרים שביקשו ממנה להתלוות עמם לתחנת המשטרה. התובעת התלוותה אליהם ולאחר מספר שעות שוחררה בערבות. למחרת התייצבה התובעת בתחנת המשטרה לצורך לקיחת טביעות אצבעות, דגימות די.אן.איי וצילומה.

התובעת טענה כי מעולם לא תקפה את הנתבעת, לא הייתה בקרבתה ביום התקיפה הנטענת ואף לא ראתה אותה. לדבריה, הנתבעת טענה כי התקיפה בוצעה במעלית הבניין, ללא עדים, מתוך תקווה כי בסיטואציה של מילה כנגד מילה, מילתה כפרקליטה פלילית תטה את הכף לטובתה. לתובעת התברר כי הנתבעת הציגה למשטרה סימני אלימות על גופה בטענה שאלה נגרמו לה על ידי התובעת. הנתבעת אף סיפרה לדיירים בשכונת המגורים כי התובעת היא אישה אלימה שתקפה אותה בברוטליות תוך שהיא מציגה בפני מכריה של התובעת את סימני התקיפה. אירועים אלה גרמו לתובעת למצוקה נפשית עזה וחשש מפני השלכות התלונה. זאת, לאור עיסוקה המחייב הקפדה יתרה על ניקיון כפיים והיעדר רישום פלילי.

ביום 15.10.2012 זומנה התובעת לעימות עם הנתבעת. התובעת הגיעה לעימות מצוידת בעדויות של שכנים שהיו עמה באותו יום למעט עדות של שכנה אחת שביקשה לא להתערב נוכח חששה מן הנתבעת. במהלך העימות וחרף בקשת התובעת, סירבה הנתבעת להיכנס לפרטים בנוגע לתביעה הנטענת.